תיק 4000 חלק ראשון – המאמר המשפטי המלא

סיקור חיובי כשוחד – הקשיים המשפטיים והראייתיים בתיק 4000

הקדמה

תיק 4000 אינו תיק קלאסי של שחיתות ציבורית. להשקפתי^[1], מעשיו של רוה"מ נתניהו נעשו לא על רקע רצונו לזכות בטובות הנאה כספיות או חומריות, כפי שמקובל בתיקי השחיתות השלטונית. אלא, על רקע רצונו של נתניהו לשנות את הנרטיב התקשורתי כלפיו.

נתניהו לא רואה עצמו כמי שפעל באופן מושחת. להבנתי, ההיפך הוא הנכון. נתניהו רואה עצמו כראש ממשלה אשר פעל רבות למען אזרחי מדינת ישראל וכמי שמעשיו תרמו רבות לביטחון המדינה, לכלכלתה ולמעמדה בעולם. רבים מאזרחי ישראל שותפים לעמדותיו אלה.

לכן נתניהו סבר כי הסיקור התקשורתי כלפיו וכלפי בני משפחתו, ככלל, לא היה הוגן ולא היה אובייקטיבי.

הסיקור התקשורתי של ראש הממשלה כמו גם של יתר נבחרי הציבור, אמור להיעשות על רקע החובה העיתונאית – לפרסם באופן הוגן ומדויק. חובה זו נקבעה בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, והיא חלה על כל עיתון ועל כל כלי תקשורת.^[2]

לכן, פניות כגון אלה אשר נעשו מטעמו של רוה"מ נתניהו לזכות בסיקור מאוזן או חיובי יותר באתר "וואלה", הינן להשקפתי במקרים רבים בקשות לגיטימיות. אולם בפועל פניות אלה הובילו לעתים לתוצאה הפוכה. כתב החשדות והראיות אשר התפרסמו מלמדים כי אתר "וואלה" הפר לא פעם את חובתו העיתונאית וכי הייתה מדיניות של היענות לחלק משמעותי מהפניות מטעמו של נתניהו, לסיקור חיובי יותר. אין בכך כדי ללמד כי הסיקור בכללותו ב"וואלה" היה אוהד לנתניהו. אלא, כי הסיקור בחלקו היה מוטה לטובת נתניהו, כתוצאה ממדיניות מוכוונת.^[3]

יחד עם זאת, מרבית העדויות אשר התפרסמו התמקדו בפעולות נתינת השוחד ובמניעים למעשים אלה. אולם, הראיות המוכיחות את מתן השוחד אינן בהכרח מוכיחות את קבלת השוחד. לעמדתי, לא די בעדויות אנשי "וואלה" כדי להוכיח כי רוה"מ נתניהו אכן היה שותף למעשים.

ראה למשל הדברים אשר סיפר אבנר חודורוב, סגן ראש מחלקת החדשות באתר "וואלה", בתוכנית "המקור". חודורוב הסביר מדוע לקח על עצמו לכתוב את מרבית הכתבות המחמיאות על שרה נתניהו, על אף כי לעמדתו לא היה להן ערך חדשותי: "ברור לך שאם צינור הביוב הזה לא ייעצר אצלך, הוא יזלוג למטה".[4]

אבי אלקלעי מ"מ עורך "וואלה" אמר באותה התוכנית, כי לעתים תכופות הייתה הטיה של תוכן לטובת רוה"מ ורעייתו.

שאול אלוביץ' אמר בחקירתו במשטרה, כך לפי הפרסומים, בין היתר: "התקשרתי לאילן ישועה כדי שישנה כתבות. לא יכולתי להתעלם מהבקשות של שרה ושל שאר בני משפחת נתניהו. לא רציתי לעצבן את ראש הממשלה. הוא היה הרגולטור שלי. מה ציפיתם? שאתעלם מהבקשות האלה?"[5]

התנהלות זו לא ניתן להסביר אותה בחובה לסקר באופן מאוזן, גם לא ביחסי ידידות או בקרבה אידיאולוגית, אלא ברצון לתת שוחד. לעמדתי, כל מי שנטל חלק משמעותי בהתנהלות שיטתית זו באתר "וואלה" ובלשכת רוה"מ, ביצע לכאורה עבירות של מתן או קבלת שוחד.

עדיין, יש לבחון את מידת מעורבותו של נתניהו במעשים ואת מודעותו להתנהלות האמורה. במיוחד, לאור המניע אשר להשקפתי, הנחה את נתניהו ומקורביו בפעולותיהם – סברתם כי הסיקור כלפי נתניהו ומשפחתו באתר "וואלה", פעמים רבות לא היה מאוזן. להבנתי, זהו הרקע למעשיהם בתיק.[6]

לכן, ההכרעה בתיק צריכה להתמקד בשאלה האם נתניהו היה מודע להיענות המשמעותית באתר "וואלה" לפניות מטעמו לשינוי הסיקור התקשורתי והאם היה מודע לכך כי היענות זו ניתנה לו על מנת לשאת חן בעיניו במסגרת תפקידו. או שמא קיים ספק סביר כי נתניהו אכן סבר כי מדובר בהיענות לגיטימית לבקשות מוצדקות לסברתו, לסיקור מאוזן והוגן ב"וואלה".

לפני מספר חודשים התפרסמה החלטת היועץ המשפטי לממשלה בתיקי החקירה של רוה"מ נתניהו. לעמדתי, על אף ההחלטה להגיש כתב אישום בתיק 4000 בכפוף לשימוע, ההכרעה הסופית על הגשת כתב אישום כנגד נתניהו בעבירה של לקיחת שוחד, לא תהיה קלה. ההרשעה בוודאי אינה מונחת בכיסה של התביעה ואין מדובר ב"תיק של הרשעה בטוחה".

היועמ"ש וצוותיו ראויים לכל שבח על עבודתם היסודית והיעילה ועל ההתמודדות עם חומר החקירה רב ההיקף בפרשות אלה. יחד עם זאת, אינני שותף לחלק ממסקנות היועמ"ש.

לעמדתי, חלק מהמסקנות בתיק 4000, כפי שהדבר משתקף בכתב החשדות, החמירו יתר על המידה עם רוה"מ נתניהו. בנוסף, לעמדתי החלטת היועמ"ש בתיק 2000 הקלה יתר על המידה עם רוה"מ ואף החלישה את תמונת הראיות הכוללת בתיק 4000.

הסוגייה של שוחד הניתן בדרך של סיקור חיובי, מעוררת קשיים ראייתיים ושאלות משפטיות עקרוניות. לעמדתי, קיים קושי להוכיח כי סיקור חיובי התקבל כשוחד, בין היתר בגלל שהבקשה לסיקור החיובי, פעמים רבות, אינה בקשה לשוחד.

אף אם תצלח המשוכה הראייתית בתיק 4000, מתעוררות שאלות כבדות משקל בנוגע לאינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של נבחרי ציבור עקב קבלת סיקור חיובי ואף טענות מהותיות של אכיפה בררנית. לעמדתי לא כל סיקור חיובי, גם אם עומד בתנאים הפורמליים של עבירת השוחד, מצדיק העמדה לדין.

קיים מנעד רחב של הבנות הנוצרות בין נבחרי הציבור לאנשי התקשורת במהלך קשרי העבודה ביניהם. עמדה גורפת ולפיה כל סיקור חיובי יש לראותו כשוחד תוך העמדתם לדין של המעורבים, עלולה להוביל לפגיעה ביכולתם של כלי התקשורת לאסוף מידע ולפרסמו. "כבר הזהיר השופט ויתקון, כי אם נחיל את ההוראות האמורות בעניין טובת הנאה, שיכולה לשמש כשוחד, 'באופן מילולי, נגיע לפעמים לידי אבסורד'". השאלה האם המעשים תרמו לחשיפת מידע לידיעת הציבור, הינה בעלת חשיבות להכרעה בסוגיית העמדה לדין.

האיזון אשר יש לערוך בין האינטרסים המתנגשים, הינו עדין ומורכב. המשפט הפלילי צריך להדיר רגלו ממרבית המקרים בהם הסיקור החיובי ניתן כשוחד, לאור החשש לפגיעה בפעילות העיתונאית. מן הראוי כי ייעשה שימוש בהליך הפלילי רק באותם מקרים חמורים, בהם האינטרס הציבורי עלול היה להיפגע באופן משמעותי.  

מורכבותו של תיק 4000, הקשיים הרבים המתעוררים ותקדימיות הנושא מצדיקים קיום דיון מעמיק בסוגיות אלה. פרשות השוחד והשחיתות הציבורית בהן יצא לי לטפל במהלך שנות עבודתי בפרקליטות, לימדו אותי עד כמה תיקי השוחד הם לעתים קשים וסבוכים להוכחה. אנסה להציג במאמר זה את הקשיים אשר להערכתי מתעוררים בתיק 4000, וכיצד, אם בכלל, ניתן להתמודד עם קשיים אלה.

הפרק המשפטי

סיקור חיובי יכול להיעשות ממניעים שונים, חלקם לגיטימיים. לכן בקשה של איש ציבור לסיקור מאוזן או חיובי יותר, במקרים רבים תהא בקשה לגיטימית.

מצב דברים זה יוצר קושי בהוכחת היסוד הנפשי של עבירת לקיחת השוחד. היות וככלל, לא מתנוסס דגל של שחיתות מעל הבקשה לסיקור החיובי יותר או מעל ההיענות לה. זאת, להבדיל מתיקי השוחד הרגילים בהם מתנוסס לא פעם דגל של שחיתות על בקשותיו של לוקח השוחד.[7]

הלגיטימיות של הבקשה לסיקור החיובי והקשיים בהוכחת היסוד הנפשי של מקבל השוחד

הלגיטימיות של הבקשות לסיקור החיובי, נובעת להשקפתי מהחובה האמורה של כלי התקשורת לדווח באופן הוגן ומדויק. לנבחרי הציבור קיימת ציפייה מוצדקת לכך שהסיקור התקשורתי בעניינם יהא הוגן ונכון. זאת, לאור החשיבות וההשפעה הרבה של המידע המתפרסם בכלי התקשורת.

"לעיתונות החופשית תפקיד קריטי בחברה הדמוקרטית המודרנית. … יש לה תפקיד מפתח בהבאת מידע אקטואלי… זכותי היא לקבל בצינורות האפשריים והמקובלים והחוקיים את האינפורמציה הטובה והמדוייקת והמוסמכת והמקיפה והרבה ביותר".^[8]

להשקפתי, יועץ התקשורת או הדובר של נבחר הציבור, או אף נבחר הציבור בעצמו, רשאים לפנות לעורך של עיתון או של אתר חדשות, ולבקש סיקור חיובי או מאוזן יותר. מדובר בדרישה לגיטימית הנובעת מהחשיבות של הפרסומים בכלי התקשורת.^[9] בקשה זו, ככלל, אינה בקשה לקבלת טובת הנאה וגם לא בקשת נדבה או חסד. בקשה זו מתבססת על החובה העיתונאית לפרסם באופן הוגן ומדויק.

לכן, אינני מסכים עם הנטען בכתב החשדות כנגד נתניהו, על כך שבחר להתלונן על הסיקור ב"וואלה", דווקא בפני אלוביץ' – בעל השליטה באתר, על אף שאלוביץ' לא נשא בתפקיד רשמי או מקצועי באתר.[10] במיוחד, לאור ההוראה המפורשת בתקנון האתיקה המקצועית, ממנה עולה כי החובה העיתונאית לסיקור הוגן, חלה גם על הבעלים של אותו כלי תקשורת: "עיתון" …לרבות הבעלים של אמצעי התקשורת."[11]

להשקפתי, לו הראיות בתיק היו מלמדות כי כל פעולותיו של אלוביץ' נבעו מכך שהוא סבר באמת ובתמים כי הסיקור ב"וואלה", אכן לא היה מאוזן, אזי לא רק שזו הייתה זכותו להתערב כפי שעשה בדרך הסיקור ב"וואלה", אלא, זו הייתה חובתו להתערב בדרך הסיקור. להשקפתי, הראיות בתיק מלמדות אחרת. פעולותיו של אלוביץ' במקרים רבים נבעו גם ממניע אחר – קידום האינטרסים של חברת בזק.[12]

הלגיטימיות של הבקשה לסיקור החיובי חלה להשקפתי, גם כאשר מדובר בראש הממשלה או בשר התקשורת. תהא זהותם אשר תהא. כל ראש ממשלה או שר תקשורת עשויים לקבל החלטות המשליכות על עתידם הכלכלי של כלי התקשורת. מצד שני סביר להניח כי לא פעם, גם להם, תהיינה טענות על הסיקור התקשורתי. בנסיבות אלה אכן נוצר חשש לניגוד ענייני מובנה.[13] מתעורר גם החשש שמא היענות לדרישות לסיקור החיובי תנבע מהרצון לשמור על יחסים טובים עם מקבלי ההחלטות. לכאורה, איזה איש עסקים יסרב לדרישות הרגולטור שלו?

עדיין, חשיבותו של המידע המתפרסם בכלי התקשורת מצדיקה להשקפתי ככלל, מתן הרשאה לפניות נקודתיות מעין אלה. הפתרון אינו אמור להיות בדרך של שלילת האפשרות מנבחר הציבור או מאנשיו לפנות ולבקש סיקור חיובי יותר כאשר לסברתם לא כך נעשה. אלא, דרך הסדרת הנושא, והפחתת החשש מניגוד העניינים.[14]

הבקשה לסיקור החיובי יכולה להיות מוצדקת באופן אובייקטיבי או אף להיות סובייקטיבית ומשקפת תחושה שגויה של נבחר הציבור. עדיין אין בכך בהכרח ראייה מכרעת לבקשת השוחד. ניתן להעריך כי נבחרי ציבור רבים אינם שבעי רצון מהסיקור התקשורתי בעניינם. קיים מתח מובנה ולגיטימי בין מה שמעניין את התקשורת ובין מה שאנשי הציבור היו רוצים שיתפרסם על פעילותם.  

להבנתי, הציפייה הלגיטימית של אנשי הציבור כי הסיקור התקשורתי בעניינם יהיה מדויק והוגן, מתחזקת כאשר מתעורר החשש כי הסיקור התקשורתי מושפע משיקולים אידיאולוגיים או אף מאינטרסים שונים. לעמדתי, אף אם מדובר בכלי תקשורת הנמצאים בבעלות פרטית ואולי אף בעלי אג'נדה פוליטית, חלה גם עליהם החובה העיתונאית לסיקור אובייקטיבי והוגן.^[15] להשקפתי, ראוי על כן לראות את כלי התקשורת המרכזיים, כתאגידים המספקים שירות לציבור.[16]

בקשה לסיקור חיובי יכולה להיעשות גם בצורה של דרישה לכך. השאלה האם מדובר בשוחד אינה יכולה להילמד רק מדרך הפנייה. הרי אין בנמצא גורם אובייקטיבי אשר בפועל יכריע בשאלה האם הפרסום היה הוגן ומאוזן. לכן, זכותו של כל נבחר ציבור לבקש ואף לדרוש סיקור מאוזן או חיובי יותר בעניינו. גם ההיענות לדרישה זו אינה בהכרח מלמדת על כוונה לתת שוחד.

יחד עם זאת, היעתרות שיטתית לבקשות יכולה ללמד כי מדובר ב"בקשה" אשר לא ניתן לסרב לה. בנסיבות רגילות עובד הציבור רשאי להניח כי ההיענות לבקשתו לסיקור חיובי יותר, נובעת מעמדותיו ומפעולותיו ומההכרה בצורך לסיקור מאוזן יותר, ולאו דווקא מתוך הרצון לשחדו. אולם, דרך הפנייה והיעתרות השיטתית לה, יכולות ללמד על ההבנות אשר נוצרו בין המעורבים. היענות לחלק משמעותי מהפניות של איש הציבור לקבל סיקור חיובי, עשויה ללמד כי היא נובעת מההבנות האמורות ומהמחויבות אשר נוצרה כתוצאה מכך, ולא בהיענות וולונטרית לבקשות.

לכן, יש לבחון האם הראיות בתיק מוכיחות כי נתניהו היה מודע או עצם עיניו לכך שהפניות מטעמו נענו ע"י אלוביץ' ואנשיו, כדי לשאת חן בעיניו לאור תפקידו.^[17]

הוכחת המודעות או עצימת עיניים של עובד הציבור לכך שהשוחד ניתן לו בעד פעולה הקשורה לתפקידו, יכולה להיעשות באמצעות ראיות ישירות המלמדות על עסקת השוחד, ו/או באמצעות ראיות נסיבתיות המלמדות על קיומה של עסקת השוחד ו/או באמצעות ראיות המוכיחות כי מדובר בהתנהלות שיטתית.

במרבית תיקי השוחד אין בנמצא ראיות ישירות להוכחת היסוד הנפשי של מקבל השוחד.[18] ספק בעיניי האם בתיק 4000 שונה המצב. להשקפתי, כפי שאפרט בהמשך, קיים קושי לבסס את קיומה של עסקת השוחד הנטענת בתיק 4000, על עדויות עדי המדינה בתיק.

במרבית המקרים נעשה שימוש בראיות הנסיבתיות כדרך העיקרית להוכחת היסוד הנפשי של מקבל השוחד. זאת, תוך היעזרות בחזקות שבעובדה אשר התפתחו בפסיקה.^[19] לעמדתי מצב הדברים בתיק 4000 בו השוחד הנטען ניתן בדרך של סיקור חיובי, מפחית עד מאד ממשקלן של חזקות אלה ומקשה על הסקת המסקנות מהראיות הנסיבתיות בתיק.

קיים קושי להוכיח את מודעותו זו של נבחר הציבור, כאשר קיימת אפשרות כי הוא סבר כי היענות לדרישותיו, נבעה ממניעים לגיטימיים. ייתכן כי לעתים מדובר בדיוק באותם מעשים ובאותה התנהלות. פעם הם יחשבו כמעשים לגיטימיים, ופעם הם יחשבו כמעשי שוחד.^[20]

קושי זה מתעצם כאשר הראיות מלמדות כאמור כי מניע משמעותי אשר עמד בבסיס המעשים בתיק, הייתה סברתם של נתניהו ומקורביו כי הסיקור ב"וואלה", פעמים רבות לא היה הוגן.^[21] מניע זה, גם אם אין בו כדי לתת לגיטימציה למעשים, עשוי בהחלט להיות משמעותי בשאלת העונש, אם בסופו של יום יוכח הנטען בכתב החשדות.[22]

המניעים הלגיטימיים הנוספים לסיקור החיובי

סיקור חיובי יכול לנבוע גם מיחסי חברות או על רקע של תמיכה אידיאולוגית.

סיקור חיובי לנבחר ציבור, על רקע של תמיכה אידיאולוגית, להשקפתי במקרים רבים יהא לגיטימי. תוצאות הבחירות בשנים האחרונות לימדו כי רבים מאזרחי מדינת ישראל סברו כי רוה"מ נתניהו הוא המנהיג אשר צריך להוביל את מדינת ישראל. מדוע נתניהו לא היה רשאי לסבור כי אלוביץ' נמנה אף הוא על תומכיו הרבים? זאת, גם לאור ההיכרות הממושכת ביניהם.

יחסי הידידות בין רוה"מ נתניהו ובין שאול אלוביץ' – הבעלים של קבוצת בזק ואתר "וואלה", נמשכו להבנתי, מספר שנים. היועמ"ש מנדלבליט כתב במכתבו לנתניהו ב 2016 כי "בינך ובין מר שאול אלוביץ' מתקיימים יחסי חברות, גם אם זו, כפי שציינת בפנינו, אינה חברות קרובה.^[23]

בכתב החשדות חל שינוי בדרך בה תאר היועמ"ש את מערכת היחסים בין נתניהו לאלוביץ'. יחסי החברות או הידידות נעלמו, ונטען כי הייתה היכרות רחוקה בעבר וכי נוצרה מערכת יחסים  הדדית של "תן וקח".[24] השאלה מה היה טיבם המדויק של היחסים בין נתניהו לאלוביץ' להשקפתי, אינה כה קרדינלית. להבנתי, התיאור של היחסים כיחסי ידידות, הולם את הנסיבות. לקביעה זו עלולות להיות השלכות משמעותיות בבחירת קו ההגנה של נתניהו.[25] אולם, גם קיומם של יחסי חברות, אינו יכול לשמש כמחסום ודאי מפני הרשעה בלקיחת שוחד. בתיקי השוחד "הרגילים", שווי טובות ההנאה הניתנות, ונסיבות נתינתן יכולים ללמד על כוונותיהם האמיתיות של המעורבים, אף אם מדובר בחברים.^[26]

לעמדתי, כאשר מדובר בסיקור חיובי, לאור מאפייניו הייחודיים, גם יחסי ידידות או אף חברות רחוקה, עשויים לתת הסבר לגיטימי לנתינתו. אם אכן ניתן יהא לתת אמון בטענה כי יחסי הידידות הם הסיבה האמיתית למעשים.[27]

סיקור חיובי יכול להיעשות גם בדרך של יוזמה חד צדדית של הבעלים של כלי התקשורת.^[28] כאשר הסיקור החיובי והתמיכה באיש הציבור משרתים את האינטרסים הכלכליים שלו. הרי לא נדרשת פעולה אקטיבית או הסכמה של איש הציבור, לקבלת הסיקור החיובי. במעשי השוחד הרגילים עצם לקיחת טובת ההנאה היא ראייה משמעותית המלמדת על השותפות אשר נוצרה בין המעורבים ולהסכמת איש הציבור לקבלת טובת ההנאה עבור תפקידו.

קושי ראייתי נוסף ביחס לביצוע חלק מהמעשים, נובע מקיומם של יחסי "תן וקח" אשר לעתים מתקיימים בין נבחרי הציבור לאנשי התקשורת. לעמדתי, חלק מהמעשים בתיק נעשו על רקע ההבנות המצויות באותו תחום אפור, אשר אף אם הוראות עבירת השוחד חלות עליו באופן פורמלי, ככלל אין מקום להעמיד לדין את מבצעיהם.[29]

לכן, היות שלסיקור החיובי יש מספר מאפיינים ייחודיים, בהשוואה לטובות ההנאה הרגילות אשר לא פעם ניתנות כשוחד, נוצר קושי ראייתי משמעותי להוכיח את היסוד הנפשי הנטען, אצל מקבל השוחד. זאת, ביחס לתיקי השוחד ה"רגילים".

יחד עם זאת, אם המעשים נעשו ממניע מעורב – הן ממניע לגיטימי והן ממניע פסול, אזי המניע הפסול צובע את כל המעשים והופך את כולם לפסולים.[30] התביעה תצטרך על כן להוכיח כי לצד המניע הלגיטימי אשר להבנתי עמד מאחורי מעשיו של נתניהו – תחושותיו כי הסיקור התקשורתי כלפיו לא היה הוגן, הייתה אצל נתניהו גם מודעות לכך שההיענות לבקשותיו נעשתה על מנת לרצותו לאור תפקידו.

הוכחת קיומה של מודעות מסוימת במחשבתו של אדם לצד מניע לגיטימי אשר היה קיים בתודעתו, הינה קשה, אבל אפשרית. זאת, אף באותם מקרים בהם קיימת אפשרות כי מדובר בדרישות "לגיטימיות" ולא בבקשה מובהקת של שוחד. למשל, בקשה של נבחר ציבור מאיש עסקים לתרום לעמותה ציבורית.^[31]

בית המשפט העליון קבע כי ניתן ואפשרי להוכיח אף בנסיבות מורכבות מעין אלה, את מודעותו זו של מקבל השוחד. קיומם של "אורות אדומים" בתודעתו של נבחר הציבור, המלמדים על מודעותו או עצימת עיניו, ניתנים להוכחה כאשר קיימות ראיות ברורות וחד משמעיות המלמדות כי אותה היענות לבקשות הינה כה חריגה ונעשית ממניעים פסולים[32], ו/או כאשר הראיות מלמדות כי מדובר בהתנהלות שיטתית של נבחר הציבור תוך ניצול תפקידו וסמכויותיו. להשקפתי, כאשר מדובר בסיקור חיובי, לאור ייחודיותו והמניעים הלגיטימיים האפשריים לנתינתו, אזי הקושי הראייתי להוכיח מודעות זו, הינו רב יותר.^[33]

סיקור חיובי כשוחד – המצב המשפטי בישראל

הסוגיה של שוחד הניתן בדרך של סיקור חיובי, טרם נדונה על ידי בית המשפט העליון. אולם, ההכרעה להשקפתי אמורה להיות די ברורה. ביהמ"ש העליון קבע בעבר כי כאשר נבחר ציבור מקבל טובת הנאה התורמת לשיפור תדמיתו הציבורית, הדבר יכול להיחשב כשוחד. היות והיא "מעלה את קרנו ומשפרת את מעמדו הציבורי."^[34]

הפסיקה הכירה בסוגי מתת שונים – טובות הנאה שערכן הכלכלי נמוך בהרבה, כשוחד.^[35] סיקור חיובי לאיש ציבור עשוי להיות מתת ששוויה רב, הן כלכלית והן פוליטית. ניתן על כן לראותו בנסיבות המתאימות כשוחד.

הצורך בהתמודדות עם התופעות המשתנות של השחיתות השלטונית הוביל את המחוקק ובעקבותיו את ביהמ"ש העליון, להרחיב את יישומה של עבירת השוחד על מגוון רחב של מעשים. במיוחד על מקרים בהם נבחרי הציבור זכו בטובות הנאה כאלה או אחרות.

שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, אף הבהירה עמדתה העקרונית בנושא^[36] ולפיה ניתן לראות בסיקור תקשורתי אוהד לעובד הציבור, כשוחד.

"לשוחד פנים רבות …הוא כבר איננו מתגלם רק במעטפות מזומנים המועברות מתחת לשולחנות של פקידי ציבור שסרחו… המגמה הכללית היא הרחבת תחולת העבירות …"בגדרי עבירות השוחד יכול שיבואו מקרים שונים ומגוונים – תרומה לעמותה הקרובה ללבו של עובד הציבור, קידום בעבודה, סיקור תקשורתי אוהד, מתן שירותי ייעוץ ללא תשלום, שוחד מיני, תרומה לצורך פעילות פוליטית ועוד."

לכן הקביעה כי סיקור חיובי יכול להיחשב כשוחד, הינה מחויבת המציאות להשקפתי.

הטענה כי עד לאחרונה, מעולם לא הועמד לדין בישראל עובד ציבור בלקיחת שוחד, עקב קבלת סיקור חיובי, הינה טענה נכונה. אולם, אף טענה זו כי מדובר בהעמדה לדין תקדימית וראשונית, אינה אמורה לשמש כטענת הגנה. מעשי השוחד, לובשים צורה ופושטים צורה, ודרך חדשה למתן שוחד, אינה מקנה הגנה מהרשעה בשוחד. בתי המשפט דחו לא פעם טענות נאשמים להימנע מהרשעתם עקב ראשוניות המעשים. זאת, גם כאשר השוחד ניתן לא באמצעות מתן כספים לעובד הציבור, אלא באמצעות מתן "שווה כסף".       

בית המשפט העליון דחה טענות מעין אלה, למשל בנוגע לשוחד הניתן לעובד הציבור בדרך של תרומה לעמותה ציבורית או בשוחד הניתן כהטבות במסגרת הסכם לקואליציה עירונית. "סצינת מתן השוחד ולקיחתו עשויה לפשוט וללבוש צורות שונות ומשונות ועל כן יש קושי למצות את כולן ברשימה סגורה של מקרים."^[37] יחד עם זאת, מחויבת בחינה יסודית של הטענה כי מדובר באכיפה בררנית וכי הפרקליטות בנסיבות דומות, הייתה בעבר סלחנית כלפי מעשים מעין אלה.[38] 

עסקת שוחד לסיקור חיובי – כיצד יכולה להתגבש והאם יש חשיבות למניעיה

עסקת שוחד לסיקור חיובי כמו זו הנטענת בין נתניהו לאלוביץ, יכולה להיווצר בדרך של הסכמות מפורשות המתגבשות בין המעורבים, או בדרך של הסכמה בשתיקה אשר נוצרת ביניהם. "הסכמה מכללא" מעין זו מתגבשת לעתים בתיקי השוחד עת נוצרות הבנות בין הצדדים, על אף שלא סיכמו עליהן במפורש. הבנות אלה יוצרות מחויבות מכוחה פועלים המעורבים.

" 'קשר' כאמור הינו, בדרך כלל, קשר 'מתחייב' שהנוגעים בדבר ערים לקיומו מבלי שיהיה צורך לומר דבר מפורש בעניין זה… 'קשר' כאמור אינו מוצג במפורש, ואינו צריך הצגה מפורשת' הוא פשוט מתחייב מן הנסיבות".^[39] כתב החשדות הלך כנראה בדרך זו.[40]

להערכתי, הראיות אשר התפרסמו ובמיוחד נסיבות אמירת הדברים ע"י אלוביץ' במהלך חקירתו, תומכות בעמדה ולפיה לא היו הסכמות מפורשות בין נתניהו ואלוביץ. לכן אלוביץ לא היה מעוניין למסור גרסה שקרית. זאת, על אף הלחצים אשר הופעלו עליו ואשר לעתים חרגו להשקפתי מכללי חקירה הוגנת.^[41] אולם היעדרן של הסכמות מפורשות, אינו שולל את האפשרות לקיומן של "הבנות מכללא" אשר יכול ונוצרו בין המעורבים.

יחד אם זאת, בהיעדרן של הסכמות מפורשות, גובר החשש שמא המעורבים, כולם או חלקם, פעלו על סמך הבנות שגויות. קושי זה מתגבר כאשר מעורבים בפעילות גורמי ביניים רבים.[42]

לכן, יש לבחון האם הראיות בתיק שוללות את האפשרות שמא אלוביץ' סבר בטעות כי דרישותיו של נתניהו ואנשיו לסיקור החיובי, הן בקשות שוחד. בקשות אשר אם ייענה להן, ישתפר אז היחס של נתניהו במסגרת תפקידו כשר התקשורת לחברת בזק. למרות שבפועל אולי כל רצונו של נתניהו היה לזכות בסיקור יותר הוגן וחיובי באתר "וואלה". כך גם ראוי לבחון האפשרות כי אלוביץ', בהיענות לבקשות לסיקור החיובי, פעל שלא על מנת לשאת חן בעיני נתניהו, אלא לאור חובתו האמורה לפעול ולהבטיח סיקור הוגן ומאוזן.[43] למרות שנתניהו אולי סבר בטעות כי אלוביץ' בהיענות לבקשותיו לסיקור החיובי, רצה לתת לו שוחד ולכן גמל לו ביחס החיובי לחברת בזק. יש גם לבחון האם ייתכן כי אלוביץ' פעל כאמור, רק כצעדי מנע, כדי שלא להכעיס את נתניהו.[44] דהיינו, מתוך המחשבה כי נתניהו יסבור כי הוא נענה לבקשותיו, רק לאור החובה לסקר באופן הוגן.[45]

אפשרויות אלה ממחישות היטב מדוע הראיות המוכיחות את מתן השוחד, אינן בהכרח מוכיחות את קבלת השוחד. ממילא, עבירת השוחד אינה מחייבת הדדיות במחשבותיהם של המעורבים. ייתכן כי כל אחד מהם פעל ממניע אחר.

טענת רוה"מ כי היחס כלפיו באתר "וואלה" בכללותו לא היה חיובי, נתמכת בפרסומים שונים בתקשורת.^[46] יכול וטענה זו הינה נכונה, אולם, אין בכך להשקפתי כדי לשמש טענת הגנה לנתניהו, אם יוכח כי הוא ידע שהסיקור העיתונאי שונה לבקשתו, ולטובתו, אף אם באופן מצומצם, על מנת לקדם ענייניה של חברת בזק.

אם מעשי נתניהו נעשו תוך מודעות להתנהלות האמורה באתר וואלה, הטענה האפשרית כי עשה כן כתוצאה מהסיקור השלילי המגמתי כלפיו, לא יהא בה כדי לתת לו פטור מהרשעה בדין. סיקור שלילי שיטתי בעיתון או באתר חדשות, גם אם הוא נובע מנטיותיהם הפוליטיות של העיתונאים והעורכים שלו, אינו נותן לגיטימציה לביצוע עבירות פליליות לצורך שינוי הסיקור.

טענת הגנה מעין זו אינה אמורה להוביל לזיכוי מעבירת לקיחת השוחד, אם יוכחו המעשים. איש ציבור אינו רשאי לסחור בכוחו ובסמכויותיו, על מנת לשנות את הסיקור כלפיו גם אם המניע למעשים מוצדק.^[47] יחד עם זאת קיומו של מניע זה, עשוי להיות בעל משמעות רבה בשאלת העונש.  בנוסף, ראוי גם לזכור כי שלילת תחולתן של טענות הגנה מעין אלה, אינה מונעת העלתה של הטענה לאכיפה בררנית.[48]

לסיכום הפרק המשפטי, ראוי להדגיש את הסוגיות המשפטיות המורכבות והייחודיות לשוחד הניתן בדרך של סיקור חיובי, היוצרות גם קשיים ראייתיים מהותיים והמחייבות להשקפתי עמידה ברף ראייתי גבוה, לצורך הרשעת המעורבים. זאת, להבדיל מתיקי השוחד הרגילים, בהם לעתים, יש הנמכה של הרף הראייתי.[49]

בפרק העובדתי אבחן האם לאור הקשיים הראייתיים הנובעים מסוגיות אלה ולאור הקשיים הראייתיים הנוספים בתיק 4000, ניתן יהא להוכיח את הנטען בכתב החשדות.[50]

הפרק העובדתי – הקשיים הראייתיים בתיק 4000

זירות המחלוקת המרכזיות בתיק 4000

כתב החשדות מתבסס על שני נדבכים עובדתיים מרכזיים: הסיקור החיובי אשר לפי הנטען, ניתן לנתניהו ב"וואלה" והיחס המועדף של נתניהו לחברת בזק. לפי כתב החשדות התקיימה בין נתניהו לאלוביץ' "מערכת יחסים הדדית של "תן וקח".[51]

ראש הממשלה וסנגוריו טענו מנגד כי לא נוצרה כל עסקת שוחד. הם טענו כי הסיקור התקשורתי בכללותו לרוה"מ ולמשפחתו באתר "וואלה", כמו גם במרבית כלי התקשורת, היה שלילי ולווה באופן שיטתי בהשמצות. לטענת רוה"מ טיפולו בענייניה של "בזק" היה ענייני ומקצועי ונעשה לפי המלצת הדרגים המקצועיים.^[52] לטענת נתניהו הראיות בתיק 4000 מלמדות על מערכת יחסים מקובלת ונהוגה בין אישי ציבור בכירים ובין עיתונאים ואשר מעולם לא העמידו בגינה לדין אישי ציבור או עיתונאים.[53]

חזית המחלוקת בין הנטען בכתב החשדות ובין גרסתו של נתניהו הינה מאד רחבה. להערכתי, לאור הקשיים הראייתיים הרבים בתיק, יהא קושי להוכיח את הנטען בכתב החשדות בנוגע לשני הנדבכים המרכזיים האמורים.^[54] הסקת המסקנות, בחלקה, הייתה נחרצת מידי.

כך למשל המסקנה בנוגע ליחס המועדף אותו העניק נתניהו לאלוביץ' בתמורה לסיקור החיובי: "כל הפעולות האלה נעשו מתוך רצון של נתניהו לספק תמורה לחברת "בזק" וחברות נוספות שהיו בשליטת אלוביץ' בעבור הטיית הסיקור ב"וואלה".[55]

משמעות טענה זו היא כל פעולותיו האמורות של נתניהו בעניינה של חברת בזק היו מושחתות וכי אף אחת מהחלטות אלה לא נתקבלה מתוך שיקול ענייני. אלא, רק לאור רצונו של נתניהו לגמול טובה לאלוביץ' על הסיקור החיובי. קיים קושי רב להוכיח מסקנה נחרצת זו. בין היתר לאור עמדתם של גורמי מקצוע שונים אשר תאמה במקרים רבים את החלטותיו של נתניהו.

ראה עמדתם של הממונה על ההגבלים העסקיים ושל מועצת שידורי הלווין והכבלים,^[56] ואף של גורמים נוספים, אשר נתנו אישורם למיזוג בין בזק ל yes. רק לאחר מכן נתניהו חתם על אישור המיזוג. בנוסף, בתקופת נתניהו, הן כשר תקשורת והן כרוה"מ, רפורמת השוק הסיטונאי יושמה, דבר אשר פגע באופן משמעותי ברווחי "בזק" ובשוויה.

אף עמדת משרד המשפטים בשנת 2017 בנוגע לחלק מהחלטות נתניהו בתקופה הנטענת בכתב החשדות הייתה שונה: "החל מחודש מרץ 2016 … משרד התקשורת נמנע מלקבל החלטות בעניינים הנוגעים לקבוצת בזק, המצריכים מעורבות של השר. …משרד המשפטים הוסיף וציין כי במסגרת תפקידו כשר התקשורת רה"ם לא קיבל החלטות שנויות במחלוקת לפני שגובשה חוות הדעת. עוד צוין כי לו היה המשרד רואה צורך בבירור מעמיק יותר אודות החלטות מסוימות, הוא היה עושה כן. …שכן די היה במידע שנמסר על מנת לקבוע כי יש אפשרות ממשית של חשש לניגוד עניינים. משרד המשפטים הוסיף כי בתקופה הרלוונטית שקדמה לגיבוש ההסדר … לא הייתה החלטה שהיטיבה עם בזק באופן ספציפי שניתן היה להצביע עליה כהחלטה שעשויה להיות שנויה במחלוקת, וככזו שעשויה להיות נעוצה, בשורשה, בפגם של ניגוד עניינים.[57]

עמדתו זו של משרד המשפטים אשר נמסרה למבקר המדינה, נתנה לכאורה גושפנקא מקצועית לטיבן של חלק משמעותי מהחלטות נתניהו. לרבות ההחלטה על מינויו של פילבר. על אף הנחת העבודה אשר עמדה בבסיס עמדה זו ולפיה נתניהו אכן נמצא בניגוד עניינים, לאור קשרי הידידות שלו עם אלוביץ' (גם אם ניגוד העניינים לא נחשף במלוא עוצמתו אותה עת).

בנסיבות אלה יהא קושי להוכיח כי כל החלטותיו של נתניהו בעניינה של חברת "בזק" היו לא ענייניות ובלתי סבירות, או מנוגדות לחוות הדעת של גורמי המקצוע. יהא גם קושי להוכיח כי פעולותיו והחלטותיו נבעו מהסיקור החיובי אותו הוא קיבל באתר "וואלה". אעסוק בהרחבה בסוגיות אלה בחלקו השני של המאמר.

לצד הקשיים הרבים בהוכחת היחס המועדף של נתניהו לבזק ולאלוביץ', קיימים גם קשיים בהוכחת הנדבך הראשון של כתב החשדות – מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי ב"וואלה" ולמניעיו.

הקשיים הראייתיים בהוכחת מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי ב"וואלה" ולמניעיו – הנדבך הראשון של כתב החשדות

הקביעות הנחרצות יתר על המידה בכתב החשדות, באות לידי ביטוי גם בחלק מהעובדות המוכיחות לפי הנטען את מודעות נתניהו כי הסיקור החיובי ב"וואלה" ניתן לו כשוחד.

ראוי להתייחס תחילה לטענה כי עסקת השוחד בין נתניהו לאלוביץ' התגבשה ויצאה לפועל החל מסוף 2012.[58] טענה זו יש עימה קשיים לא מבוטלים. אם במועד זה נתניהו כבר היה מודע למדיניות מתן השוחד ב"וואלה" וגובשה לה כבר העסקה עם אלוביץ', מדוע בנובמבר 2014, כך לפי עדותו של ניר חפץ, אלוביץ' היה "לחוץ" וביקש להעביר לנתניהו מכתב בו ניסה לשכנעו בצדקת טיעוניו ובחששותיו כי במשרד התקשורת מנסים לסחוט אותו.[59]

הרי אם זה מכבר התנהלה לה עסקת שוחד משומנת הכוללת החלפת טובות הנאה הדדיות, אין צורך להיות לחוץ, אין צורך לבקש מניר חפץ לארגן פגישה, ולכאורה גם אין עוד צורך בשכנוע בצדקת הטענות. קבלת השוחד לכשעצמה אמורה להיות נימוק מאד משכנע.[60] בצדק תישאל השאלה אם כבר מסוף 2012 גובשה עסקת השוחד והחל מאותו המועד כל החלטות נתניהו היו לטובת בזק, מדוע נתניהו בתפקידו כרוה"מ איפשר קבלת החלטות ע"י השר גלעד ארדן אשר פגעו בבזק. לכן, נראה כי יהא קושי לא מבוטל להוכיח כי עסקת השוחד יצאה לפועל כבר בסוף 2012.

הציטוטים בכתב החשדות מלמדים על נתינת השוחד ולא על לקיחת השוחד

כתב החשדות כלל ציטוטים מדויקים ופירוט רב של ראיות. כתבי חשדות, לרוב, אין בהם פירוט ראייתי כה נרחב. הדבר נבע להערכתי, בין היתר, מרצונו של היועמ"ש לשכנע את הציבור בנכונות החלטתו. במיוחד לאור עיתוי הפרסום. נטען כי בכתב החשדות פורטו "דוגמאות מרכזיות" של הראיות בתיק.^[61]

יחד עם זאת, כל הציטוטים המדויקים, פרט לאחד, אינם של נתניהו, אלא של אחרים. הציטוט היחידי של שיחה בה השתתף נתניהו, הינו מתוך שיחה ממנה עולה כי אלוביץ' סרב לבקשה להעניק סיקור חיובי.^[62] בכל יתר הציטוטים, אשר הינם של שיחות מוקלטות או תכתובות מתועדות, כלל אין מדובר בשיחות של נתניהו. אלא מדובר בשיחותיהם של אחרים. להשקפתי, אין באף אחד מציטוטים מדויקים אלה (תוך שימוש במרכאות), ראיה ישירה המוכיחה את מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי ולמניעיו. היות והם משקפים מחשבותיהם ופעולותיהם של אחרים.

לרוב, מדובר בשיחותיהם של אלוביץ' ובכירי "וואלה" בינם ובין עצמם או עם אחרים. אולם לא עם נתניהו. לכן, הציטוטים מלמדים על פעולותיהם של נותני השוחד, ועל ההסברים אותם הם נתנו למעשיהם. לעתים אף מדובר בעדויות שמיעה, אשר אינן קבילות ו/או אשר משקלן הראייתי כנגד נתניהו נמוך.

היועמ"ש ציין בתמצית כתב החשדות כי "בחומר החקירה מצויות מאות דרישות סיקור שונות ומגוונות של מר נתניהו ורעייתו במהלך התקופה הרלוונטית והיענות להן." מאות דרישות מצויות בחומר החקירה והיועץ המשפטי לא מצא לנכון לצטט ולו ציטוט אחד מתועד של נתניהו, היכול ללמד על מודעותו להתנהלות האמורה?

היועמ"ש כנראה כלל בדבריו אלה גם את פניותיהם של הגורמים אשר פעלו מטעמו של רוה"מ ובמיוחד פניותיו של ניר חפץ. לעמדתי, אין בכך בהכרח כדי להוכיח מעבר לספק סביר, כי פניות אלה ובעיקר ההיענות להן נעשו בידיעתו של רוה"מ. מעשיהם של אחרים והמניעים לפעולותיהם, אינם ראייה מכרעת למודעותו של נתניהו.

בפועל לעמדתי, באף אחת משיחות אלה לא נאמרו דברים אשר יש בהם כדי להוכיח את מודעותו למדיניות מתן השוחד. הציטוטים המלמדים על מדיניות הסיקור החיובי, הם לרוב משיחותיו של אלוביץ' עם בכירי "וואלה".

ראה הציטוטים הבאים מתוך כתב החשדות: "אלו הפציינטים. חשוב מאד שיזדקקו לנו". "תוריד מייד זה ימנע את אישור yes…" " תמנע זאת בכל מחיר… מחר הוא אמור לחתום על האישור להנפקה." "אתה מבין את החשיבות העצומה להשאיר אותם מרוצים בעת הזאת? … מה עוד שיש דיון בבג"צ ב14.9. "תן לגברת כל מה שניתן. ההוא מתאבד בשבילי". "הגדול מחפש אותי, כנראה רצה כתבה הפוכה" "מה שמרגיז הוא שהגדול יוצא מעורו כדי לעזור ואנחנו לא יכולים לגמול … הגדול מפתיע אותי לטובת כל יום בדברים הכי חשובים… חייבים למצוא דרך כדי לגמול לו …מגיע לו ואפשר הרבה יותר. אני לא אוהב להיות חייב. הוא באמת בסדר ומשנה את כל המורשת הישנה." [63]

על מנת לבסס על אמרותיו אלה של אלוביץ' ממצא מפליל כנגד נתניהו, הן היו צריכות לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון – האמרות משקפות לכאורה דברים אשר נאמרו ו/או סוכמו בשיחותיהם של נתניהו לאלוביץ'. השני – תוכן דברי אלוביץ' הינו אמת ואין סיבה לפקפק בנכונות הנאמר. לעמדתי אמרות אלה אינן עומדות באף אחד משני תנאים אלה.

כלל לא ניתן ללמוד מדברי אלוביץ', על סמך מה נאמרו הדברים והאם הם אכן משקפים את ההסכמות אשר סוכמו בינו ובין נתניהו. להשקפתי קיים ספק סביר ואף הרבה מעבר לכך בשאלה האם ניתן ללמוד מאמרות אלה לכשעצמן, כי הן אכן נאמרו על סמך השיחות או ההסכמות ביניהם.^[64]

בנוסף, קיים גם ספק רב באמינותן של אמרות אלה. לאלוביץ' היה אינטרס משמעותי להציג הדברים באופן מגמתי ולא נכון כדי להשיג את שיתוף הפעולה של אנשי "וואלה" לדרישותיו לסיקור החיובי.[65] לכן, גם אם ניתן היה ללמוד מדברי אלוביץ' כי הדברים סוכמו במפורש עם נתניהו – ולא כך הם הדברים, משקלן הראייתי של אמרות אלה, היה נמוך.

לכן, לא די בציטוטים אשר הופיעו בכתב החשדות, כדי ללמד על מעורבות רוה"מ במעשים או אף כי היה מודע למעשים. מעשיהם של אחרים וההסברים שלהם למעשיהם ולמניעיהם, אינם בהכרח ראייה למודעותו של נתניהו.

בכתב החשדות קיים תיאור נרחב של מעשים המיוחסים לנתניהו, אולם להערכתי, חלק משמעותי מתיאור זה מתבסס על עדויות עדי המדינה. בעיקר בקטעים בהם אין ציטוטים מדויקים מתוך הראיות או כאשר תיאור המעשים המיוחסים לראש הממשלה מלמד כי לא נכחו עדים נוספים היכולים לאשר את הנטען, פרט לעדי המדינה. לעמדתי, קיים קושי לתת אמון בעדי המדינה ולבסס על עדותם ממצא מרשיע.

הקשיים באמינות עדי המדינה

ניר חפץ שימש במהלך התקופה האמורה כיועץ התקשורת של משפחת נתניהו וכדוברה של שרה נתניהו. כתב החשדות והראיות אשר התפרסמו מלמדים על מעורבותו הרבה בפניות מטעם רוה"מ ורעייתו ועל תפקידו המרכזי בהתנהלות האמורה. חפץ ביצע לכאורה באופן שיטתי עבירות פליליות חמורות. לכן, היה לו אינטרס משמעותי להפליל את נתניהו, על מנת להינצל ממאסר ממושך.

כתב החשדות והפרסומים מלמדים גם על העבירות הרבות אותן לכאורה ביצע שלמה פילבר.

נראה כי ניר חפץ ושלמה פילבר היו שקועים עד צווארם בביצוע מעשים פליליים. הם להערכתי הבינו כי מסירת גרסה חדשה המפלילה את נתניהו, תזכה אותם בכרטיס יציאה מהכלא. כפי שאכן קרה.

השאלה מה הוביל את חפץ ופילבר לחתום על הסכם עד מדינה, הינה בעלת חשיבות, אם כי בנסיבות האמורות אינה כה אקוטית.^[66] נראה כי הופעלו על עדי המדינה לחצים כבדים. לחצים אשר מהפרסומים[67] ניתן ללמוד כי חרגו לעתים מגבולותיה של חקירה משטרתית לגיטימית.

להשקפתי החקירה משטרתית בתיק, במספר הזדמנויות שונות נוספות לא הייתה ראויה ולעתים אף לא הוגנת[68].

להשקפתי לא ניתן לחלוק על רצונו של היועמ"ש להגיע לחקר האמת. אני משוכנע, גם לאור היכרותי עם היועמ"ש, כי הוא עשה ככל יכולתו על מנת שהחקירה בתיק תהא הוגנת, מקצועית ונטולת פניות. אני משוכנע כי כך נכונים הדברים אף ביחס לצוות הפרקליטים מפרקליטות מיסוי וכלכלה אשר ליווה את החקירה באופן צמוד והינחה את חוקרי המשטרה בזמן אמת. יחד עם זאת, הרצון להגיע לחקר האמת אינו נותן גושפנקא לנכונות ההחלטות אשר התקבלו, וללגיטימיות של חלק מפעולות החקירה אשר ננקטו. במיוחד כאשר מדובר בחקירה רבת היקף וכאשר לא תמיד הדברים נמצאים בשליטת היועמ"ש.

לעתים דווקא הרצון להגיע לחקר האמת, עלול להוביל להחלטות שגויות. כמו למשל ההחלטה להימנעות מהחקירה באזהרה, כאשר הדבר התחייב.

המאבק בפשיעה מחייב לא פעם שימוש באמצעים שונים. "השימוש בתחבולות הינו בלתי נמנע בחקירה שמטרתה להגיע לחקר האמת מקום בו הנחקר, לא אחת, אינו שש לחשוף אותה. פעמים רבות החקירה מתנהלת כנגד נחקרים מתוחכמים ומנוסים בחקירות כך שהצורך בשימוש בתחבולות גובר. עם זאת, מוסכם על כולם כי גם לשימוש בתחבולות ישנו קו אדום שאסור לחוקרים לחצותו. ישנן תחבולות חקירה שהן פסולות…"[69] להשקפתי חלק מאמרות אלה של חוקרי המשטרה חרגו מגבולותיה של חקירה משטרתית לגיטימית.

חקירה משטרתית לא הוגנת, עשויה להוביל, אף במנותק משאלת משקלן הראייתי של אמרות אלה, לפסלותן של הראיות. הדבר נכון הן בעניינו של אלוביץ' והן ביחס לנתניהו.[70]

יחד עם זאת מדובר בחקירה רבת היקף, ולא ניתן לומר על סמך מקטעים מתוכה אשר נעשו תוך סטייה מהכללים, כי החקירה בכללותה לא הייתה הוגנת. נראה מהפרסומים הרבים, כי החקירה בכללותה הייתה הוגנת. ההתנהלות האמורה הייתה ככל הנראה רק חלק קטן, אם כי בצמתים משמעותיים, מחקירת המשטרה בתיק.

מרבית הראיות אשר נתקבלו כתוצאה ממעשים אלה, להשקפתי אין בהן לבדן כדי לבסס הרשעה כנגד מי מהמעורבים. להשקפתי הקושי באמינות עדי המדינה הינו רב, אף מבלי קשר להתנהלות האמורה. יחד עם זאת, ההתנהלות האמורה מקשה עוד יותר על מתן אמון בעדויות עדי המדינה.

עדותם של עדי המדינה בעבר, הייתה כנראה שונה לחלוטין מהאמור בכתב החשדות. אחרת לא היה צורך לחתום איתם על הסכמי עד מדינה. בהסכמי עד המדינה הובטחה לחפץ ולפילבר טובת הנאה משמעותית ביותר – אי העמדתם לדין פלילי בגין מעשיהם. גרסתם החדשה ובה אמרות מפלילות כנגד המעורבים נמסרה ככל הנראה רק על רקע המו"מ לקבלת טובת ההנאה הניכרת האמורה.^[71] לולא עשו כן, הם היו צפויים לשלם מחיר כבד על מעשיהם.^[72]

מבחינה פורמלית ולאור הוראות החוק, עדות עד מדינה בתיקי השוחד, כלל אינה טעונה ראיית סיוע. עדותו של עד מדינה אחד גם יכולה לשמש כסיוע לעדותו של עד מדינה שני. זאת כאשר מדובר בנושאים המצויים בחזית המחלוקת בתיק.

אולם, בחינת אמינותם של העדים צריכה להיעשות באופן מהותי, ולא באופן טכני פורמלי. לא פעם עדי המדינה מתנהלים באופן מניפולטיבי ומשנים את גרסאותיהם, לצרכיהם.^[73] גרסאותיהם הקודמות של פילבר וחפץ מלמדות לכאורה כי באופן שיטתי בעבר לא אמרו אמת, לצורך השגת מטרותיהם. ייתכן והם כעת אומרים אמת, כמו עדי מדינה רבים אחרים. אולם, בנסיבות האמורות קיים קושי לתת משקל ראייתי מכריע לאמרותיהם החדשות, או לבסס רק עליהן ממצא מרשיע.[74]

גרסאותיו הקודמות של שלמה פילבר התפרסמו בעבר. לרבות דברים אשר אמר בדיונים בוועדות בכנסת, בראיונות בתקשורת ואף ברשתות החברתיות. למשל, בתשובה לשאלה האם נתניהו הנחה אותו לפעול לטובת "בזק" אמר פילבר: "מעולם לא דיברתי אתו על הדברים האלה. מעולם הנושא הזה לא עלה בשיחתנו."^[75]

פילבר גם טען בעבר באמצעות סניגוריו, כי לא נמצאה ולו החלטה אחת שקיבל במהלך כהונתו שהייתה מנוגדת לדין או לאינטרס שבקידום שוק התקשורת.[76] פילבר גם טען כי ההחלטות לתת הקלות לבזק בתמורה להשקעות בתשתית היו ענייניות ומקצועיות ולא נבעו מרצון להיטיב עם החברה אלא נועדו על מנת לקדם את שוק התקשורת באמצעות השקעה בפריסת תשתיות.^[77]

הבעייתיות באמינות עדותו של פילבר רק מחמירה לאור דברים אשר אמר לאחר החתימה על הסכם עד המדינה. פילבר הבהיר כי לא שיקר בגרסאותיו הקודמות: "מי שמכיר אותי 30 שנה יודע שאני לא פוחד להגיד את האמת" … "אמרתי את האמת בוועדות הכנסת, בראיונות לתקשורת – וגם למשטרה".^[78] לעמדתי, יש קושי רב עם דבריו אלה, היות שפעמים רבות מדובר בגרסאות סותרות. 

לעניין אמינות עדותו של ניר חפץ ראוי להפנות לדברים אשר אמר בעבר ב"פרשת המעונות": "כל הפרשיות האלה מריחות ריח חזק של התנכלות לנתניהו ולמשפחת נתניהו וניסיון להחליף פה את השלטון. אני בטוח שהגברת נתניהו לא עשתה עבירה, היא צחה כשלג. אין אדם ישר מהגברת נתניהו". חפץ גם התייחס ליושרתו של מי שמסרב להיות עד מדינה על אף הפיתוי לעשות כן: "קל לו מאוד לעשות עסקאות על חשבון אנשים אחרים, אבל הוא כנראה אדם שיש לו חוט שדרה ערכי ונורמטיבי שעומד על האמת שלו."[79]

הטענה כי לעדי המדינה לא היה אינטרס ישיר במעשים וכי הם פעלו רק למען האינטרסים של נתניהו, יש בה צדק מסוים. במיוחד כאשר מדובר בביצוע מעשים פליליים. אולם, עדי המדינה הפיקו רווחים כלכליים לא מבוטלים מקרבתם לראש הממשלה. מי במשכורת כמנכ"ל משרד ממשלתי ומי כיועץ תקשורת פרטי אשר קרבתו הרבה לרוה"מ ולרעייתו הפכה לנחלת הכלל.

לא פעם כפופים או מקורבים, פועלים על דעת עצמם ומבלי קבלת הנחייה, מתוך מחשבה כי בכך הם משרתים את אותם בכירים. קיימות דוגמאות לכך בפסיקה.^[80] התנהלות של מי הפועל למען אדוניו, תוך השימוש בשמו ובכוחו, מבלי ידיעתו. ניתן למצוא תימוכין לכך כי דרך פעולה זו ננקטה בפועל בתיק 4000 בטענות שהועלו בשימוע בעניינו של זאב רובינשטיין, כך לפי הפרסומים: "נכון שהוא לכאורה פנה בשם הזוג אבל, כמו שעד המדינה ניר חפץ אמר, כשאתה רוצה שיקשיבו אתה אומר 'הזוג' או 'הוא' …".[81]

הדרך העיקרית לבחון את אמינות עדי המדינה הינה באמצעות ניסיון לאמת את גרסתם החדשה באמצעות עדויותיהם של העדים הנוספים. בעיקר באמצעות עדים בהם ניתן לתת אמון. כתב החשדות מונה שמות של מספר בעלי תפקידים אשר לכאורה היו מעורבים באירועים. כגון: השר גלעד ארדן, עובדי לשכת הדוברות במשרד רוה"מ: בועז סטמבלר, שי חייק ורן ברץ.[82] בנוסף, גורמי מקצוע שונים עסקו בענייניה של חברת בזק. כגון: ד"ר יפעת בן חי שגב, ד"ר אסף אילת, עו"ד איתן צפריר, דוד שרן, אבי ברגר, הרן לבאות, עדי קאהן גונן ועוד. מהפרסומים עולה כי חלק מעדים אלה אינם תומכים בנטען בכתב החשדות.

ראה למשל תגובות השר גלעד ארדן: " ראש הממשלה מעולם לא ניסה לעצור, להשפיע או להתערב בשום דרך או צורה ברפורמות שקידם השר ארדן במשרד התקשורת, למרות שהן פגעו פגיעה ניכרת בבזק ובמר אלוביץ." "בניגוד למשתמע מנוסח סעיף 202 בכתב החשדות שפורסם, ראש הממשלה לא ביקש ממני להיות ״קשוב״ לטענות בזק ולא רמז או ניסה להשפיע על עמדתי בנוגע לרפורמת השוק הסיטונאי."[83]

ראה גם הפרסומים בנוגע לגרסת עו"ד איתן צפריר: "במשך 5 שעות החקירה חזרו חוקריו של צפריר על שתי מנטרות מרכזיות: "תגיד שראש הממשלה אמר לך לקדם את עסקת בזק-yes" ו-"תגיד שחפץ אמר לך לקדם את עסקת "בזק""yes"   ;אבל צפריר לא אמר זאת – להפך – הוא התעקש על כך שנתניהו לא הנחה אותו לקדם שום דבר".[84]

להשקפתי, גם במקטעים מסוימים במהלך חקירתו של צפריר המשטרה חצתה את גבולותיה של חקירה הוגנת. אף אם המשטרה סברה כי העד לא אמר אמת, והייתה מעוניינת כי ישנה תשובותיו, אין בכך להצדיק הטחת דברים מהם השתמע כי כאשר יפורסמו תשובותיו במשטרה, הדבר ייפגע במעמדו המקצועי כעו"ד. לא לחינם שאל העד בתגובה האם החוקרים סוחטים אותו.[85] צפריר על אף דברים אלה נותר בעמדתו. בסופו של יום התקבלה החלטה שלא להעמיד לדין את עו"ד צפריר, על אף טענות החוקרים כי התנהג כ"אחרון העבריינים".

מהאמור בכתב החשדות ניתן להעריך כי קיימות בתיק גם עדויות התומכות בדרך כזו או אחרת בחלק מדברי עדי המדינה.[86] קיימת חשיבות לעדותו של מנכ"ל משרד התקשורת בעבר אבי ברגר. אולם, להערכתי לא ניתן יהא על בסיס עדויות אלה[87] לקבוע ממצא מפליל כנגד נתניהו. במיוחד כאשר קיימות לא מעט עדויות סותרות בנושאים אלה.[88] לרבות עדויות של גורמי מקצוע אשר תמכו בהחלטות נתניהו ואשר הבהירו כי עמדתם זו נתקבלה מבלי שהופעלו עליהם לחצים.

להשקפתי, לאור הבעייתיות הרבה באמינות עדי המדינה, ולאור העדויות הסותרות, יוותר קושי לקבוע ממצאים על בסיס ראיות אלה. קושי זה להערכתי יבוא בעיקר לידי ביטוי בנוגע לדברים אשר עדי המדינה טוענים כי נאמרו להם במהלך שיחותיהם בארבע עיניים עם רוה"מ. שיחות בהן לא נכחו אנשים נוספים.[89] 

דרך אפשרית נוספת לבחון אמינות עדי המדינה הינה במציאת תימוכין בפרטים המוכמנים אשר הם מסרו. למשל, אם כל אחד מהם מסר בנפרד ובאופן עצמאי, פרטים מוכמנים התואמים לעדותו של עד המדינה השני. במיוחד, בסוגיות המצויות במחלוקת. במצב דברים זה, עדות כל אחד מהם אמורה לתמוך ולהיתמך בעדות האחר, ויהא בכך כדי לתרום לאמינות גרסתם. אולם, פרט לתיאור הכללי המוזכר בסע' 227 לכתב החשדות, לא מצוינות עובדות נוספות המלמדות כי עדי המדינה מסרו פרטים מוכמנים תואמים נוספים.^[90]

לעמדתי בנסיבות האמורות יהא קושי רב לתת משקל ראייתי מכריע לעדותם של עדי המדינה, או לבסס רק עליהן ממצא מרשיע.^[91] זאת, לאור הבעייתיות באמינות גרסתם החדשה ולאור האינטרס המובהק אשר היה להם להפליל אחרים. לכן, יהא צורך כי כל אחת מעדויות אלה תיתמך ותסתייע בראיות עצמאיות אמינות נוספות. בעיקר בחזית המחלוקת שלהם עם גרסתו של נתניהו.^[92]

הקושי להטיל אחריות פלילית על נתניהו בגין המעשים המיוחסים לשרה נתניהו ולמענה

כתב החשדות והראיות אשר התפרסמו מלמדים כי חלק משמעותי מהסיקור החיובי באתר "וואלה" עסק בשרה נתניהו.

שאול אלוביץ' התייחס כאמור בחקירתו לפניות אליו לסיקור החיובי, בראש ובראשונה לפניותיה של שרה נתניהו: "לא יכולתי להתעלם מהבקשות של שרה". רק לאחר מכן הוא התייחס לפניות של יתר בני המשפחה. הוא אפילו לא נקב במפורש בשמו של נתניהו. כתב החשדות והעדויות אשר התפרסמו מלמדים כי הסיקור החיובי בעניינה של שרה נתניהו תפס נפח משמעותי בפעילותם של המעורבים.^[93]

כתב החשדות מתאר פעמים רבות את פעולות נתניהו ורעייתו בנושא הסיקור החיובי, כפעולות של יישות אחת: "בעשרות מקרים דרשו בני הזוג נתניהו…" "נהגו בני הזוג נתניהו…"^[94] התייחסות כוללנית זו יש עמה בעיתיות רבה. לא ניתן להטיל אחריות פלילית על נתניהו בגין מעשי רעייתו, אלא אם הוכח כי היה מודע להם.

לעניין זה חשוב לזכור כי בעבירות שוחד, עדותה של שרה נתניהו אינה קבילה כנגד בעלה. זאת, לאור הוראות החוק. לכן לא ניתן להוכיח באמצעות אמרותיה, את מודעות נתניהו לפניותיה אלה.

כתב החשדות אינו מציין האם וכיצד נתניהו ידע על תוכנן של כל אחת מפניותיה של רעייתו.[95] בכתב החשדות גם לא נטען כי מעשיה של שרה נתניהו נעשו במסגרת תכנית פעולה משותפת עליה הם סיכמו מראש. ההחלטה להעמיד לדין רק את נתניהו בגין אותם מעשים, ממחישה בעייתיות זו. אם מדובר בפעילות משותפת אשר תוכננה מראש, מן הראוי היה להעמיד את שניהם לדין בצוותא חדא. אם כל אחד מהם פעל באופן עצמאי וללא יידוע של בן זוגו, אזי אין מקום כי נתניהו יישא באחריות פלילית למעשי רעייתו.

דוגמא לקושי זה ניתן למצוא בתכתובות אשר התפרסמו בין שרה נתניהו ובין איריס אלוביץ: " למה אני צריכה לקרוא באתר שלכם דברים כאלו? … אתם הורגים אותי. אתם שוחטים אותנו. אתם הורסים את המדינה. … תשנו את זה. … אתם בעלי האתר. ושזה יקרה מהר".[96] ראה גם פרסום נוסף מדברי אחד העדים בתיק ולפיו שרה נתניהו סיפרה לו על דבריה לאיריס אלוביץ: 'ככל שהפרסומים השליליים באתר יימשכו ולא תסייעו בהפסקתם יפסיקו לעזור לכם'".[97]

לו אמרות אלה היו נאמרות ע"י נתניהו, היה להן משקל ראייתי במכלול הראיות לחובתו.^[98] אולם היות שהדברים לכאורה נאמרו ע"י שרה נתניהו, להשקפתי לא ניתן לבסס עליהם כל ממצא מרשיע כנגד נתניהו.[99]

לעמדתי, אף אם יעלה משיחות מוקלטות של שרה נתניהו או מתכתובותיה כי פעלה תוך יידועו של נתניהו בעלה, לראיות אלה אין כל משקל כנגד נתניהו. הוראת החוק (סע' 3 לפקודת הראיות) הינה מאד ברורה – אמרותיה של גב' נתניהו אינן קבילות כנגד בעלה.

לכן, להערכתי יהא קושי להוכיח מודעות נתניהו לפניות הקשורות לרעייתו ובמיוחד להיענות להן. אלא אם אכן יוכח בראיות אמינות כי נתניהו ידע על תוכן הדברים. עדותו של ניר חפץ, בכל הנושאים שבמחלוקת, לרבות בנושא זה, הינה כאמור עדות בעייתית אשר אמינותה מוטלת בספק.

עדויות אנשי וואלה על הסיקור החיובי לא די בהן להוכיח את מודעות נתניהו למתן השוחד

החשדות נשוא תיק 4000 בנוגע לסיקור החיובי, התפרסמו לראשונה בכתבה של גידי וייץ ב"הארץ"  באוקטובר 2015.^[100] בכתבה צוטטו בין היתר, עיתונאים ועורכים באתר "וואלה" אשר פרטיהם לא נמסרו. הם סיפרו על התנהלות באתר "וואלה" של הכפפת הקו העיתונאי לטובת האינטרסים של אלוביץ' ובזק באמצעות הענקת סיקור חיובי לנתניהו ולרעייתו.

ימים ספורים לפני פרסום המלצות המשטרה בתיק 4000, שודרה תוכנית "המקור" בערוץ 10^[101]. בתוכנית סיפרו עיתונאים ועורכים באתר "וואלה", על ההנחיות אשר ניתנו להם ע"י הממונים עליהם להעניק לנתניהו ולרעייתו סיקור חיובי באתר. בין בדרך של הסרת פרסומים שליליים ובין בדרך של פרסומים חיוביים. למשל, הסרת פרסומים ביקורתיים על נתניהו או פרסום תמונות או כתבות מחמיאות של שרה נתניהו. הם סיפרו כי הוסבר להם כי המעשים נועדו כדי לשמור על האינטרסים הכלכליים של קבוצת "בזק". העדים סיפרו כי לא פעם הנחיות אלה ניתנו, בעקבות פניות של גורמים מטעמו של רוה"מ.^[102]

מהעדויות עלה כי פעמים רבות שועבד הקו העיתונאי לטובת קידום האינטרסים הכלכליים של אלוביץ' ובזק. זאת באמצעות הסיקור המגמתי החיובי כלפי נתניהו ורעייתו. חלק משמעותי מהסיקור החיובי עסק כאמור בפרסומים מחמיאים לשרה נתניהו.^[103] העדים סיפרו כי לעתים הגורמים בלשכת רוה"מ הכתיבו את התכנים אשר הופיעו באתר, לרבות תמונות אשר שובצו בכתבות ועוד.

לדברי העדים ההתנהלות החלה במהלך שנת 2013 והסתיימה בסוף שנת 2016. אולם מרבית הפעילות נעשתה במהלך השנים 2015-2016. במיוחד לאחר הבחירות ב 2015 וכאשר נתניהו החזיק בתפקיד שר התקשורת.

אבי אלקלעי (מ"מ עורך וואלה בשנים 2014-2016) סיפר בתוכנית על הסיקור החיובי לטובת רוה"מ ורעייתו באתר וואלה. לדברי אלקלעי לעתים תכופות הייתה הטיה של תוכן לטובת רוה"מ ורעייתו. אלקלעי סיפר גם על הרצון להציג את בית ראש הממשלה רק באור חיובי ולא באור שלילי. לדבריו בשנתיים האלה 2015-2016 "הייתה פסיכוזה ב"וואלה"". אלקלעי גם תאר כיצד הועברו אליו המסרים וההנחיות. מדבריו עלה כי היו לו מספר שיחות עם ניר חפץ. אולם ככלל, שיטת העבודה בנושאים אלה הייתה בשיחות שלו עם מנכ"ל האתר אילן ישועה.^[104]

בתקשורת התפרסמה אף גרסתו של אילן ישועה – מנכ"ל אתר וואלה, אשר אמר בין היתר, כך לפי הפרסומים: "אלוביץ' נראה נחמד וחייכן, אך משפחת אלוביץ' היא משפחת פשע". "אלוביץ' אומר שהוא רצה לעשות מ'וואלה' אתר ימני לאומי. זה שקר. מותר היה לכתוב נגד הימין ושרי הליכוד וליברמן וכולם – רק לא נגד ביבי ושרה והבן".^[105]

להשקפתי, ראוי לבחון את אמינות גרסתם של נושאי המשרה הבכירים באתר "וואלה" בזהירות רבה.[106] היות שהם לכאורה נטלו חלק במעשים הפליליים. להשקפתי, גם אם הם נענו לדרישות של אלוביץ' ונתנו הנחיות להעניק סיקור חיובי לנתניהו ולרעייתו שלא משיקולים עיתונאיים אלא על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים של קבוצת "בזק", הם לכאורה שותפים לעבירות מתן השוחד.[107]

לתביעה קיים שיקול דעת בשאלה האם קיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין של חשודים. זאת למשל, במקרים בהם מתקיימות "הגנת הכורח" או "הגנת הצורך", או כאשר המעשים קרובים לתחולתן של הגנות אלה. כך למשל הפרקליטות אינה נוהגת להעמיד לדין בעבירות של מתן שוחד, בני משפחה הנותנים שוחד לרופאים על מנת שאלה ינתחו את יקיריהם. אלא, מסתפקת בהעמדתם לדין של הרופאים בעבירות של לקיחת שוחד.

לעמדתי בנסיבות האמורות, אין קירבה לנסיבותיה של אף אחת מהגנות אלה.[108] זאת, אף אם מדובר במנהל בכיר בחברה החושש למעמדו ואף לפיטוריו, עת ביצע המעשים תוך שיתוף פעולה עם דרישות הבעלים של החברה.

"כעניין של מדיניות משפטית ראויה, לא הוכרו טענות שעניינן "לחץ" מצדו של גורם עברייני בכיר יותר, כאשר הדברים אינם עולים כדי כורח, להבדיל מלחץ … מעמדי או אחר."[109]

הטענה ולפיה מנכ"ל של חברה אינו נושא באחריות פלילית, על אף מעורבותו השיטתית במעשים, מנוגדת להשקפתי לפסיקת בית המשפט העליון ולמדיניות התביעה בתיקים רבים[110] ואף בעייתית בהיבט ההרתעתי.

חשיבותה של קביעה זו אינה רק בהיבט ההצהרתי שבה (ממילא בתיקי השוחד כאמור אין דרישה פורמלית לראיית סיוע לעדותו של עד המדינה) אלא בהבנה המהותית כי אותו נושא משרה בכיר, הינו שותף למעשי העבירה, אשר בנסיבות האמורות יכול וירצה למזער את חלקו תוך הפללתם של האחרים.[111]

לכן, אם המשטרה נמנעה מחקירתם באזהרה של בכירים אלה, יש להשקפתי לראות את עדותם כעדות שותף אשר קיבל טובת הנאה טרם עדותו, דהיינו עד מדינה.[112] יחד עם זאת להשקפתי, אין מקום ללכת בדרך בה הלכה המדינה – הענקה בפועל של מעמד של עד מדינה לעד, תוך הימנעות מההכרזה על כך.

הפסיקה קבעה כי השאלה האם החקירה הייתה הוגנת אינה רק מעניינו של אותו עד נחקר. יכול ולו עצמו כלל אין טענות בנוגע לחקירתו, לאור ההטבות אותן קיבל. אולם, השאלה האם חקירת העד הייתה הוגנת הינה בהחלט מעניינם של הנחקרים האחרים בתיק לרבות נתניהו, ובמיוחד כלפי אלוביץ'. כלפיהם מקטעים מסוימים בחקירה זו, לא היו הוגנים.[113] כל זאת כאמור אם התשתית הראייתית הנטענת ע"י המדינה בכתב החשדות בנוגע לאילן ישועה, הינה אכן נכונה.

יחד עם זאת, פגם מהותי זה אינו כה חריף במידה המצדיקה את פסלותן של ראיות אלה. אולם, יש בו כדי לפגום במשקלן של אמרות העדים ובצורך בראיות מסייעות ותומכות לעדותם. עדויות אשר ממילא להשקפתי היה מקום להתייחס אליהן בזהירות רבה.

התמונה הכוללת המצטיירת מהעדויות הרבות של העיתונאים והעורכים ב"וואלה" אשר התפרסמו, מלמדת על מדיניות של היענות לחלק משמעותי מהפניות אשר הגיעו מטעמו של רוה"מ, לסיקור חיובי. יחד עם זאת להערכתי קיים קושי רב להוכיח את מודעות נתניהו כי הסיקור החיובי האמור ניתן לו כשוחד, על בסיס עדויות אלה. היות שהן מלמדות על פעולותיהם של נותני השוחד ועל המניעים למעשיהם.

ראיות אלה יהא בהן להערכתי כדי להוכיח את עבירת מתן השוחד.[114] אולם, להערכתי הן אינן מוכיחות את מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי באתר "וואלה" ולמניעיו.

אמרות שאול ואיריס אלוביץ' לא די בהן כדי להוכיח את מודעותו של נתניהו

כתב החשדות והראיות אשר התפרסמו מלמדים כאמור על המדיניות באתר "וואלה" של היענות לבקשות נתניהו ומקורביו לשינוי הסיקור. זאת, בין היתר על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים של בזק ועל מנת לשאת חן בעיני נתניהו. להשקפתי, ניתן ללמוד מאמרות שאול אלוביץ' ומהתכתובות של בני הזוג אלוביץ', על הסיבות אשר הובילו אותם להיענות לבקשות נתניהו ומקורביו לסיקור החיובי ולמדיניות הסיקור באתר וואלה.  

שאול אלוביץ' אמר, כך לפי הפרסומים, בין היתר: "התקשרתי לאילן ישועה כדי שישנה כתבות. לא יכולתי להתעלם מהבקשות של שרה ושל שאר בני משפחת נתניהו. לא רציתי לעצבן את ראש הממשלה. הוא היה הרגולטור שלי. מה ציפיתם? שאתעלם מהבקשות האלה? אבל מעולם לא ציפיתי לתמורה כלשהי. לא דיברתי עם נתניהו על הטבות רגולטריות." התפרסמה גם גרסת מקורבי אלוביץ ולפיה אלוביץ' עצמו סבר כי הסיקור באתר "וואלה" לא היה מאוזן והיה לרעת נתניהו וכי אלוביץ' התערב רק כאשר סבר כי נתניהו צדק.^[115]

התפרסמה גם תכתובת הודעת WhatsApp אשר נשלחה ע"י איריס אלוביץ', רעייתו של שאול אלוביץ' לאילן ישועה מנכ"ל "וואלה": "תעזור להם (הכוונה לבני הזוג נתניהו) – אנחנו תלויים בהם".^[116]

בכתב החשדות פורטו גם ציטוטים מדברי אלוביץ' העוסקים ביחס המועדף של נתניהו. לעמדתי, ניתן כאמור לראות בחלק מדברי אלוביץ', המנסה לשכנע אנשיו להעניק סיקור חיובי, כנותנים פרשנות או כמסבירים את התנהלותו של נתניהו בנוגע לחברת בזק: "מה שמרגיז הוא שהגדול יוצא מעורו כדי לעזור ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים".[117] יחד עם זאת להשקפתי משקלן הראייתי של אמרות אלה אינו רב.

הראיות מלמדות כי אלוביץ' ניסה לשנות את הסיקור, לעתים תוך התנגדותם של אנשי מערכת אתר "וואלה".^[118] לכן, לאלוביץ' היה אינטרס מובהק להציג הדברים באופן מגמתי כדי לשכנע עובדי וואלה לשתף איתו פעולה. זאת, על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים של בזק. ייתכן והדברים שנאמרו הינם אמת. אולם בהחלט ייתכן כי אינם אמת.[119] תמיכה לאפשרות זו ולפיה האמירות היו מגמתיות ולא שיקפו מצב הדברים האמיתי, ניתן למצוא גם בתכתובת של אלוביץ' בזמן אמת. תכתובת זו מלמדת כי אלוביץ' דווקא לא היה כל כך שבע רצון מהיחס אותו העניק לו נתניהו:

"אלוביץ: תנסה לעזור לו למרות שלא מגיע לו. אני לא מתכוון לזאב אני מתכוון לגדול שיודע לבקש אך בדרך כלל זה חד צדדי… אתה יכול בכלל ללכת לקראתו בלי להתבזות?"[120]

לכן, להשקפתי אין באמרותיהם אלה של בני הזוג אלוביץ' כדי להוכיח מודעות נתניהו לקבלת השוחד.^[121]

אמרותיו של זאב רובינשטיין לא די בהן כדי להוכיח את מודעותו של נתניהו

בכתב החשדות נטען כי זאב רובינשטיין היה מעורב בשרשרת העברת הנחיות מנתניהו ומרעייתו לאלוביץ' ולאנשי וואלה. בעיקר במהלך השנים 2013-2014.

נטען כי  הועברו דרישות אינטנסיביות לסיקור חיובי כלפי נתניהו ורעייתו, מאלוביץ' לאילן ישועה. זאת בין היתר, על סמך דברים אשר אלוביץ' אמר כי נמסרו לו ע"י זאב רובינשטיין. אלוביץ' אמר כי רובינשטיין אמר, או כתב לו את הדברים, על סמך פניות אשר נעשו אליו מבני הזוג נתניהו.^[122]

בנוסף, מכתב החשדות ומהפרסומים עלה כי לעתים נעשו פניות בנושאים אלה, גם במישרין, מזאב רובינשטיין לאילן ישועה.

להערכתי ההתנהלות האמורה, מרביתה מהשנים 2013-2014, משקפת את דפוס הפעולה אשר אפיין את הפניות לסיקור החיובי בתקופה זו, וגם בהמשך הדרך. דפוס פעולה אשר להערכתי, אף הלך והשתדרג, כאשר ניר חפץ הפך לאיש הקשר המרכזי.^[123]

חלק משמעותי מההתכתבויות בכתב החשדות אינן עוסקות בבקשה בודדת, כזו או אחרת, לסיקור חיובי או מאוזן יותר. אלא, מכתב החשדות עולה, כך לפי הנטען, כי מדובר לא פעם בפניות אינטנסיביות ומתמשכות מטעמו של רוה"מ ורעייתו, באמצעות רובינשטיין, לשינוי התכנים המתפרסמים באתר "וואלה". כתב החשדות והראיות אשר התפרסמו מלמדים גם על היענות לא מבוטלת לבקשות. חלק מהבקשות אשר לא נענו, נטען לגביהן כי הדבר נעשה בין היתר, על מנת לשמור על האינטרסים של נתניהו.

רובינשטיין לפי הנטען היה לכאורה אף מעורב בדרישות להוספת תמונות של בני הזוג נתניהו לכתבות אשר הופיעו באתר, או אף דרישות לפרסום תוכן של כתבות ובהן תמונות של בני הזוג נתניהו.[124] להשקפתי בפניות אלה, בהן אין מדובר בבקשה מקובלת להחלפת תמונות, מדובר לכאורה בדרישות או אף בהכתבות של תוכן קונקרטי באתר "וואלה".

עדיין להבנתי אין בראיות אלה לשמש ממצא מרשיע כנגד נתניהו. משקלן הראייתי של אמרות אלה של רובינשטיין כנגד נתניהו, אינו גבוה. הן מסיבות מהותיות והן מסיבות פורמליות.

בהיבט המשפטי הפורמלי ראוי לציין כי בחלק מהפניות מדובר בשיחות או בתכתובות בין אלוביץ' לישועה, תוך שאלוביץ' הפנה להודעות אשר הוא טען כי נכתבו לו ע"י רובינשטיין, כאשר באותן הודעות נטענות של רובינשטיין, רובינשטיין טען כי הדברים נאמרו לו ע"י מי מבני הזוג נתניהו. לכן, לא פעם מדובר בעדויות שמיעה אשר משקלן הראייתי נמוך.

בהיבט המהותי ראוי לציין כי לרובינשטיין ככל הנראה היה קשר קרוב הן לאלוביץ' והן לרוה"מ ולרעייתו.^[125] להבנתי, רובינשטיין בפעולותיו אלה שימש בעיקר כידו הארוכה של אלוביץ'. רובינשטיין עבד שנים רבות בחברות של אלוביץ'. הוא אף מתייחס לאלוביץ' בתכתובות שלו כבוס שלו.^[126] ניתן לעתים לראות אף את שיתוף הפעולה ביניהם, במהלך התכתובות.

רובינשטיין בפניותיו לאילן ישועה אף עושה שימוש בטרמינולוגיה דומה ובצורך להגן על האינטרסים של שאול אלוביץ' ובזק, כנימוק להיענות לבקשות לסיקור החיובי: "… תעשו מה שבא לכם אני נכנע… שאול יאכל אותה."[127]

לכן, הדברים אותם ציינתי בנוגע לאמירות המגמתיות של אלוביץ' בתכתובות שלו לאנשיו, על מנת שיפעלו לפי דרישותיו כדי לקדם את האינטרסים של בזק, ולאפשרות כי התוכן הנאמר בהן אינו אמת, חלים להבנתי גם על דברי רובינשטיין.[128]

התכתובות העוסקות בין היתר בפרסום השלילי כנגד השר נפתלי בנט, נעשו ימים ספורים לפני הבחירות ב 22.1.2013. הבקשות כללו פרסום מידע שלילי על נפתלי בנט ורעייתו.[129] ניתן להעריך כי העברת מידע שלילי על יריב פוליטי ערב בחירות, אינה אירוע כה חריג.[130] במיוחד עת מדובר ביריב פוליטי אשר זכה לתמיכה בסקרים והתמודד על אותו קהל יעד. לכן קיים קושי ללמוד מאירוע זה על ההתנהלות הכוללת.

גם נוסח הפנייה של רובינשטיין לאילן ישועה, והדברים שלכאורה הוא טען כי נאמרו לו ע"י נתניהו, אינו תומך בקיומה של עסקת שוחד אשר סוכמה בין המעורבים: "מבקש…הוא ממש מבקש".[131]

הפניות של רובינשטיין בשמם של בני הזוג נתניהו עסקו גם בבקשות להחלפת תמונותיהם בכתבות באתר.[132] ניתן להעריך כי מעת לעת פונים דוברים או יועצי תקשורת לעורכים בכלי התקשורת בבקשה להחליף תמונה, בתמונה מחמיאה יותר. גם אם מדובר בפעילות שיטתית, אינני סבור כי הדבר מצביע בהכרח על בקשה לקבלת טובת הנאה.

אף נוסח הפניות, אינו תומך בקיומן של הבנות בין המעורבים. ראה התכתובת בין זאב רובינשטיין ובין אילן ישועה אשר עסקה בדרישה להחלפת תמונה לא מחמיאה של שרה נתניהו:"הגברת משגעת אותי, היא לא עוזבת אותי. בבקשה תחליף את התמונה שלה בעמוד הראשי. היא לא תעזוב אותי עד שזה יקרה".^[133]

בכתב החשדות מפורטות תכתובות רבות של רובינשטיין. באף אחת מהן רובינשטיין לא אמר מפורשות כי שוחח במישרין עם נתניהו. נכון כי לא פעם רובינשטיין התייחס לשיחות אותן ניהל עם בני הזוג נתניהו, כגוף אחד: "אני בקו איתם" "מבקשים להעלות התמונות שמיד נעביר… שוב חושבים שמכניסים לו!!!!" "עליי יכעסו … אני מנתק מגע הצעקות עד לב השמיים" "ותעדכן שאומר להם" אני מעביר כמו טייפ… לא אישית רק מה שמכניסים לי… שיהיו בריאים אני לוקח נשימה עמוקה וממשיך… כל מה שאני כותב אתה מקבל כמו לשמוע טייפ…"

אולם, לא ניתן ללמוד מציטוטים אלה כי הוא שוחח במישרין עם נתניהו ולא למשל כי שוחח עם שרה נתניהו אשר אמרה לו כי אלה דברי בעלה.^[134] להבנתי, ממילא גם קיים החשש האמור למגמתיות בדבריו אלה של רובינשטיין.

ראה לעניין זה גם את פרסום הטענות אשר הועלו בשימוע בעניינו של זאב רובינשטיין: "החלק המכריע של ההתכתבויות בינו לבין איש העסקים שאול אלוביץ' ומנכ"ל וואלה אילן ישועה, היו רק בעקבות פניות אליו של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, ומבלי ששוחח על כך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. …ראש הממשלה כלל לא היה נגיש ולא שוחח עם רובינשטיין בנושא."[135]

לכן, יהא קושי לבסס ממצא ראייתי מרשיע כנגד נתניהו, על בסיס אמרותיו אלה של רובינשטיין. זאת, לאור הקשיים האמורים באמינות הנטען בפניותיו של רובינשטיין, והן כי לא ניתן ללמוד, בנוגע לפניות אלה, מי הגורם אשר שוחח עם רובינשטיין. האם הייתה זו שרה נתניהו או שמא נתניהו.

הקושי להוכיח את מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי באמצעות פניותיו שלו

התפרסמה גרסת נתניהו ולפיה הוא אישר כי פנה מעת לעת לאלוביץ בנושא הסיקור התקשורתי כלפיו: "אני לא מכחיש שדיברתי עם אלוביץ' כמה פעמים בעניין הסיקור ב"וואלה". זה היה על רקע אידאולוגי. אמרתי לו שהאתר שלו זה לא עיתון 'הארץ', אבל מעולם לא דיברתי איתו על ההקלות ל"בזק", שתמורת סיקור כזה או אחר אתן לו הקלות."^[136]

דברים אלה כאמור להשקפתי אינם עולים בהכרח כדי בקשת שוחד ולא די בהם להוכיח את מודעותו של נתניהו למדיניות הסיקור החיובי ולמניעיו.[137] לעמדתי, לאור הלגיטימיות האפשרית של הבקשות לסיקור החיובי, מותר היה לנתניהו ולאלוביץ' ליצור מנגנון ובו יתאפשר לנתניהו להתלונן על הסיקור כלפיו. לכן הסכמות אלה ויצירתו של מנגנון זה אינן בהכרח מגבשות את עבירות השוחד.

בכתב החשדות נטען כי ההתנהלות השיטתית של היעתרות לדרישות לסיקור החיובי, הייתה ידועה לרוה"מ: "היה ידוע למר נתניהו כי מידת ההתגייסות וההיענות של בני הזוג אלוביץ' לדרישותיו היתה חריגה בכל קנה מידה תקשורתי מקובל".

לעמדתי, קיים קושי להסיק מודעותו זו של רוה"מ לחריגותה של ההתנהלות, על בסיס סטטיסטי. חשוב לזכור כי נתניהו מכהן כראש הממשלה במשך שנים רבות. קיים קושי להשוות בין סיקור של ראש ממשלה מכהן לסיקורו של נבחר ציבור רגיל. הגיוני כי תהיינה פניות רבות יותר מטעמו של ראש הממשלה בנוגע לסיקור, היות והסיקור כלפיו היה הרבה יותר אינטנסיבי. מעבר לכך, לא כל נבחרי הציבור פועלים באופן דומה בנוגע לחשיבות אותם הם מייחסים לפרסומים כלפיהם.

ראינו גם הפרסומים בתקשורת בהם נטען כי היחס הכולל באתר וואלה לרוה"מ היה שלילי. גם אם תימצא התאמה סטטיסטית המלמדת על סיקור אוהד יותר באתר "וואלה", להשקפתי, המבחן לקיומה של ההתנהלות החריגה צריך להיות מהותי ולא סטטיסטי.

להערכתי יהא קושי לבסס ממצא מרשיע על תדירות פניותיו הישירות של רוה"מ לקבלת הסיקור החיובי. במיוחד כאשר מדובר בתקופה לא קצרה. כתב החשדות מתאר מספר לא רב של פניות קונקרטיות של רוה"מ. לחלקן להשקפתי יש הצדקה או הסבר לגיטימי.^[138]

חלקן עוסקות בפניות הקשורות לסיקור של בני משפחתו של רוה"מ, כמו למשל הפניות הקשורות לסיקור השלילי כנגד בנו של רוה"מ. להשקפתי לא מעט הורים היו מנסים להגן על ילדיהם והיו פועלים בדרך זו או אף מעבר לכך. אין מקום להשקפתי לבוא חשבון עם נתניהו על פעולותיו אלה.

אף אם כל אותן פניות נטענות אכן תוכחנה, אין בכך בהכרח כדי ללמד על מודעותו של נתניהו למדיניות ההיענות לבקשות מטעמו. בנסיבות האמורות וכאשר מדובר בפרק זמן של כשנתיים במהלכן נעשה כאמור מספר לא רב של פניות ישירות, אזי אין בכך בהכרח כדי ללמד כי נתניהו היה מודע למדיניות האמורה באתר וואלה.    

כמו כן, אתר "וואלה", מבחינת נתניהו, ייתכן והיה ייחודי ביחס לכלי התקשורת האחרים. יכול  ורוה"מ סבר כי לא היה טעם רב לפנות ולבקש סיקור חיובי או מאוזן יותר, אצל מרבית כלי התקשורת. מבחינתו, הסיכוי לכך אצל לא מעט מכלי התקשורת, היה נמוך.^[139]

ראינו הפרסומים כי אף שאול אלוביץ סבר כי הסיקור ב"וואלה" לא היה מאוזן והיה עוין לנתניהו.^[140] ראינו גם דברי נתניהו לאלוביץ שהאתר שלו זה לא עיתון 'הארץ". לכן, מבחינתו של רוה"מ יכול והייתה הצדקה עניינית לפניות המרובות לאתר "וואלה", לשינוי הסיקור.

מדברי אבי אלקלעי מ"מ עורך וואלה, בתוכנית "המקור" עלה כי היו גם לא מעט מקרים בהם הבקשות לסיקור החיובי לא נענו וכי הדרישות נעצרו מבלי שהובאו לידיעת הכתבים. "על כל סיפור שיש לך, יש שלושה שלא הגיעו אליך". לכן גם בהיבט סטטיסטי זה יתכן ויהא קושי להוכיח מודעות נתניהו להיענות השיטתית לבקשות.

ניתן גם להעריך כי רוה"מ ומקורביו הרגישו יותר בנוח לפנות לכלי תקשורת הקרובים יותר אידאולוגית לרוה"מ. לכך מתוספים יחסי ידידות בין רוה"מ לאלוביץ' ואף בין המשפחות. מטבע הדברים ביחסי עבודה משותפים לא פעם מתהדקים הקשרים ולעתים אף נוצרים קשרים אישיים.[141]

לכן, להשקפתי, פניות רוה"מ לקבלת הסיקור החיובי ב"וואלה" אינן בהכרח מלמדות על בקשת שוחד או על מודעותו להתנהלות האמורה.

סיכום ביניים – האם הראיות המלמדות על הסיקור החיובי מוכיחות את מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי ולמניעיו

הקשיים הראייתיים הרבים אותם פירטתי, מלמדים על הקושי להוכיח את מודעותו של נתניהו למדיניות הסיקור החיובי באתר וואלה ולמניעים לה.

לצורך הוכחת הנדבך העובדתי הראשון – הסיקור החיובי, על התביעה להוכיח הן את מדיניות מתן השוחד ב"וואלה" והן את מודעות נתניהו למדיניות זו ולמניעים אשר עמדו מאחוריה.

לעמדתי, תמונת הראיות בנוגע לנדבך זה אכן יוצרת מסה קריטית של ראיות המוכיחות את מדיניות מתן השוחד באתר וואלה ואת ההיענות לחלק משמעותי מהדרישות להעניק לנתניהו ולרעייתו סיקור חיובי יותר.

אולם, אינני משוכנע כי די בראיות אלה כדי ליצור את אותה מסה קריטית של ראיות, הנדרשת גם כדי להוכיח את מודעות נתניהו להתנהלות האמורה ולמניעים לה – הרצון לשאת חן בעיני נתניהו במסגרת תפקידו.

ראינו העדויות והציטוטים של אנשי "וואלה" המלמדות על המדיניות האמורה: "אף אחד לא תומך בו כמונו." "מה שמופיע עכשיו יותר חזק אבל נעשה כרצונם." "הם מקבלים פה רוח גבית חסרת תקדים." "אסור לנו להביא למרד במערכת זה יגרום נזק לידידים." "חשבתי שזה מה שרציתם כדי לדחוף המצביעים שלכם מהימין." "הסיפור יעלה כפי שקים מספר אותו… הסיפור האמיתי … מה מפתיע, שונה לחלוטין מהגרסה של קים…אני לא פחות מבטוח שאתה מבין את החומרה של המצאת סיפורים עיתונאיים בהוראת השילטון" [קים=הכינוי שניתן לנתניהו על ידי אנשי "וואלה" על שם קים ג'ונג און, מנהיג צפון קוריאה].

ראיות אלה מלמדות על המדיניות ב"וואלה" להיענות לחלק משמעותי מהדרישות לסיקור החיובי. לעתים אף תוך הכתבה שיטתית של התוכן. אתר "וואלה" שימש לא פעם כצינור וכשופר להעברת תוכן מלשכת רוה"מ. סוג של דף מסרים או "פמפלט".

לעמדתי, התנהלות האמורה באתר "וואלה", לרבות הפעולות של הצנזורה העצמית, מגבשת לכאורה את עבירת מתן השוחד.^[142] הראיות מלמדות כי פעמים רבות אתר וואלה פעל שלא בדרך של 'פרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות'.

לעמדתי, די היה בעדויות הרבות אשר הוצגו בתכנית "המקור" ובכתבה של גידי וייץ בהארץ, כדי ללמד על ההתנהלות השיטתית באתר "וואלה" ועל הרצון לתת שוחד לרוה"מ בדרך של סיקור חיובי. ראיות אלה גם לימדו כי גורמים בלשכת רוה"מ היו שותפים למעשים אלה, תוך שהתנהלו באתר "וואלה" כמו "במגרש הביתי" שלהם. זאת להבדיל מהתנהלותם מול כלי התקשורת האחרים.

אולם, קיימת אבחנה משמעותית בין מה שהבינו אנשיו של נתניהו ומקורביו, ואולי אף רעייתו, לבין מה שבהכרח ידע רוה"מ.

כתב החשדות מלמד כי אף לעמדת היועמ"ש קיים קושי להוכיח כי נתניהו היה שותף למודעות זו. זאת, לאור הנטען בכתב החשדות: "בתקופה הרלוונטית רווחה בקרב גורמים שסבבו את מר נתניהו התפיסה שאתר "וואלה" הוא אתר המשתף עמו פעולה בצורה חריגה וניתן להשפיע על התכנים שבו באופן המיטיב עימו ועם רעייתו, בצורה שאינה אפשרית במרבית כלי התקשורת האחרים."^[143] זהותם של אותם גורמים נותרה עלומה (ייתכן ומדובר בניר חפץ) אולם עולה בבירור כי היועמ"ש בדבריו אלה לא התייחס לנתניהו עצמו.

לקשר ההדוק בין מקורבי רוה"מ לבין אתר "וואלה" היה בו לכאורה גם יתרונות מבחינת האתר. נגישות ואולי אף בלעדיות למידע המגיע מלשכת רוה"מ. זאת אולי להבדיל מהיחסים של הלשכה עם חלק אחר של כלי התקשורת. בתמורה לכך נראה כי מקורבי רוה"מ ציפו לתמורה או ליחס אוהד וחיובי לרוה"מ. חלק מהציטוטים בכתב החשדות עוסקים במקרים מעין אלה.^[144] להשקפתי, חלק מהפניות נמצאות בתחום האפור, בו אין הצדקה להעמדה לדין.

הפנייה המתוארת בכתב החשדות של רוה"מ לאלוביץ' באמצעות מסמך המוכיח לטענת נתניהו כי הסיקור כלפיו בוואלה אינו מאוזן,[145] דווקא מחלישה את הנטען בכתב החשדות ותומכת בטענות נתניהו. אם מדובר בעסקת שוחד מוסכמת בין נתניהו לאלוביץ', מדוע נתניהו בכלל היה צריך לשכנע את אלוביץ' כי הסיקור ב"וואלה" אינו מאוזן.

להשקפתי לצורך ההכרעה בסוגיות שבמחלוקת אין צורך להוכיח כי נתניהו סבר כי הסיקור בוואלה, בכללותו היה חיובי. להערכתי ייתכן והוא אכן לא סבר כך. ההכרעה צריכה להיעשות על בסיס השאלה האם נתניהו ידע או עצם עיניו מלראות כי הבקשות שלו ומטעמו לסיקור החיובי נענו לא פעם, על מנת לרצותו ועל מנת לשאת חן בעיניו מסגרת תפקידו.

בסופו של יום להבנתי לא תמיד ניתן לצבוע את האירועים בצבעים של שחור ולבן. מדובר בפעילות מורכבת המושפעת ממספר גורמים ולכן יש להתבונן על ההתנהלות הכוללת על ציר הזמן. מדובר בסיטואציות מורכבות וניתן להעריך כי הופעלו לחצים גם מכיוונים נוספים. למשל ההתמרמרות של הכתבים והעורכים. יש גם שוני בין ההתנהלות בתחילת הדרך ובין ההתנהלות אשר נוצרת במשך הזמן על בסיס של עבודה משותפת.

בחלקו השני של המאמר, אפרט את הקשיים בהוכחת ציר הפעילות השני – היחס המועדף הנטען של נתניהו לחברת בזק. תמונת הראיות להוכחת נדבך זה של כתב החשדות הינה להשקפתי, אף בעייתית עוד יותר. אין בכך להשקפתי כדי להכריע את גורלו של תיק 4000.

להערכתי תיק 4000 בפני עצמו אינו כה חזק מבחינה ראייתית. זאת, על אף הנטען בכתב החשדות ובהחלטת היועמ"ש. לעמדתי, דווקא הפירוט הנרחב של הראיות בכתב החשדות לרבות הציטוטים הרבים, אשר מרביתם אינם תורמים להכרעה בשאלת מודעות רוה"מ, יש בו כדי ללמד על הקשיים הראייתיים בתיק 4000.

חומר החקירה כולל ראיות רבות נוספות. אולם ניתן להעריך, בזהירות המתחייבת, מה תהא תמונת הראיות הכוללת המצטיירת בתיק 4000 כנגד נתניהו. זאת, לאור הפירוט הנרחב של הראיות בכתב החשדות, לאור הפרסום הנרחב בתקשורת של הראיות מתיק החקירה והיות שבכתב החשדות פורטו "דוגמאות מרכזיות" של הראיות בתיק.

להשקפתי, אם נבחן רק את הראיות בתיק 4000 ואם לא יחול שינוי בכתב החשדות, מדובר בתיק עם קשיים ראייתיים רבים ומשמעותיים. הסיכויים להרשעה בשוחד רחוקים מלהיות ודאיים. להשקפתי, במצב דברים זה הסיכויים לזיכוי מעבירת לקיחת השוחד כלל וכלל אינם מבוטלים. יהא קושי רב להוכיח את כל הנטען בכתב החשדות כנגד נתניהו.

בפסיקה נקבע כי מוטלת חובה על תובע להגיש כתב אישום, גם אם הסיכויים להרשעה גבוהים רק במקצת מהסיכויים לזיכוי. לכן, אינני חולק על החלטת היועמ"ש בתיק 4000.^[146]

אולם לעמדתי, חלק מהמסקנות שגויות והדרך לקבלת ההחלטות צריכה להיות שונה. להשקפתי, הראיות בפרשה הנדונה, ביחד עם התבוננות אחרת על הראיות בפרשות הנוספות, יוצרות תמונה ראייתית שונה והסיכויים להרשעה גוברים באופן משמעותי. יחד עם זאת, עדיין מדובר בתיק מורכב עם סוגיות משפטיות וראייתיות לא פשוטות.

החלטות היועמ"ש בתיקי החקירה של ראש הממשלה הקלו לא פעם עם נתניהו. כמעט בכל מקום בו הייתה מחלוקת בין מקבלי ההחלטות, היועמ"ש תמך בעמדה אשר הקלה עם נתניהו ורעייתו.^[147] זהירות מוגברת זו של היועמ"ש לא מצאה להשקפתי ביטויה בחלק מהמסקנות בתיק 4000.[148]

החלטת היועמ"ש שלא להעמיד לדין את נתניהו ב"תיק 2000" בעבירה של בקשת שוחד הינה להשקפתי שגויה משפטית. משמעות ההחלטה היא כי נתניהו לא פנה ולא ביקש לשנות את הסיקור כלפיו בידיעות אחרונות, במהלך ניהול המו"מ עם מוזס, במסגרתו גם נדונו המעשים אותם  נתניהו היה אמור לבצע בתמורה במסגרת תפקידו, לטובת ידיעות אחרונות. אדון בכך בהרחבה בחלקו השני של המאמר.

העובדות המפורטות בכתב החשדות סותרות לעמדתי את מסקנתו זו של היועמ"ש.[149] החלטה זו הינה בעייתית גם בהיבט הנורמטיבי והערכי שבה.

החלטה זו הינה בעייתית היות שהיא עשויה להחליש את התשתית הראייתית הכוללת בתיק 4000.

מודעות נתניהו לכך שהסיקור החיובי ב"וואלה" ניתן לו עקב תפקידו, ניתנת להוכחה בין היתר באמצעות התנהלותו השיטתית. התנהלותו בפרשות השונות ובעיקר בתיק 2000 עשויה להיות ראייה משמעותית בתיק 4000, הרבה מעבר לחלק גדול מהראיות אשר צוטטו בכתב החשדות.

לכן, יש לבחון האם המעשים בתיק 4000 הינם חלק מפעילותו המתמשכת של נתניהו לעשות שימוש בכוחו ובסמכותו, כדי לזכות בסיקור חיובי יותר. זאת, באמצעות חבירה לבעלים של כלי התקשורת אשר יחפצו בקרבתו ובהשפעתו ולכן יעניקו לו את הסיקור החיובי. 

אדון בכך בהרחבה בחלקו השני של המאמר.

__________________________________________

[1] חוות דעתי המשפטית בסוגיות הנדונות נעשית על בסיס התשתית עובדתית, כפי שזו התפרסמה בתקשורת. לרבות: החלטות היועמ"ש, כתב החשדות, דו"ח מבקר המדינה, פרוטוקולים של הדיונים בוועדות הכנסת, פרוטוקולים של גופים ציבוריים שונים, כתבות בתקשורת ועוד. לכן, יש להתייחס למסקנות המשפטיות אותן אני מציג בזהירות רבה המחוייבת בנסיבות העניין. פרסומים אלה ייתכן והינם חלקיים, לא מדויקים ואולי אף מגמתיים. אין בחיווי הדעת המשפטי כדי לתמוך בנכונות הפרסומים. אלא, כדי להציג את חוות דעתי בסוגיות הנדונות, אם הפרסומים אכן נכונים.

המאמר בחלקו הראשון עוסק בקשיים הראייתיים אשר להערכתי מתעוררים בתיק 4000. זאת, בין היתר לאור הייחודיות של סוגיית השוחד אשר ניתן בדרך של סיקור חיובי. חלקו השני של המאמר יעסוק תחילה בשאלת הוכחת היחס המועדף הנטען של נתניהו לחברת בזק. בהמשך אבחן את שאלת האינטרס הציבורי בהעמדה לדין עקב סיקור חיובי והטענות לאכיפה בררנית. בסיום המאמר אבחן את התמונה הראייתית הכוללת בתיק 4000 והאם ראוי להגיש כתב אישום כנגד רוה"מ בעבירה של לקיחת שוחד.

[2] סעיף 2 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות קובע את החובה העיתונאית האמורה: "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות".

לתקנון האתיקה המקצועית לכאורה אין מעמד פורמלי מחייב. בפועל תקנון זה משמש כאמת המידה המקצועית לעבודת העיתונות במדינת ישראל. הן בית המשפט העליון והן כלי התקשורת המרכזיים מתייחסים לכללים הקבועים בתקנון, כקובעים את הנורמות המקצועיות המחייבות את כל כלי התקשורת. ראה פס"ד קראוס וכן פס"ד דיין.

להפרת החובות העיתונאיות, יש גם השלכות אתיות. ראה החלטות בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות:

"לצד הזכות ואף החובה לשרת את זכות הציבור לדעת ניצבת החובה לפרסום מדויק, הוגן ואחראי…" "הכתבה הלקונית … תוך התמקדות בעובדות והשמטת הקביעות המשפטיות אינה מהווה, בנסיבות העניין, "פרסום מדויק, הוגן, ואחראי". ראה החלטה בתיק 2013/51, וכן החלטת בית הדין מינואר 2010.

[3] ראה עדויות העיתונאים והעורכים באתר "וואלה", בראיונות אשר נערכו עימם בכלי התקשורת השונים. אסקור עדויות אלה בהרחבה בהמשך. העדויות לימדו כי הפניות מטעמו של נתניהו לסיקור חיובי יותר נשאו פרי, אף אם בגזרה מצומצמת, כתוצאה ממדיניות מכוונת ולא משיקולים עיתונאיים. להשקפתי, כפי שאפרט בהמשך, די בסיקור מוטה ולו חלקי, לצורך השתכללותה האפשרי של עבירת לקיחת השוחד. העדויות מלמדות כי מדיניות מוכוונת זו הוכתבה באתר "וואלה", בעיקר במהלך השנים 2015-2016.

[4] תוכנית המקור עם רביב דרוקר וברוך קרא, ערוץ 10 מיום 26.11.18.

[5] חדשות ערוץ 10, מיום 10.7.2018. ראה בנוסף גרסתו של אלוביץ' כפי שנמסרה על ידי מקורביו: "האמת היא שהסיקור בוואלה היה עוין לנתניהו". "אלוביץ' עזר לביבי רק כשחשב שהוא צודק". דה מרקר מיום 5.12.2018.

[6] להשקפתי זו צריכה להיות נקודת המוצא לדיון בראיות בתיק. התפרסמו ראיות רבות המלמדות כי נתניהו ומקורביו אכן סברו באופן סובייקטיבי כי הסיקור ב"וואלה", כמו גם בכלי תקשורת רבים נוספים, היה מוטה לא פעם, לרעת נתניהו.

ניתן ללמוד על הלך רוח זה של נתניהו ומקורביו אף מהנטען בכתב החשדות:

ראה למשל הציטוט מפנייתה של שרה נתניהו לאיריס אלוביץ' (סע' 188): "איריס יקרה, נודע לי ברגעים אלו אפילו שאתם לא נותנים יד לאמת!! … אתם עדיין שותקים!! למה?!? … חבל שאתם לא מתנהגים בהוגנות של כלי תקשורת … את רואה בזמן אמיתי איך אתם מתעלמים מהצדק!!!!"

קיימות ראיות רבות נוספות לקיומו של הלך רוח זה הן, בכתב החשדות (ראה למשל סע' 130) והן בפרסומים בתקשורת. אתייחס לכך בהרחבה, בהמשך המאמר.

לכן, להשקפתי אין צורך בניהול הליך משפטי ארוך ומורכב לצורך הכרעה בשאלה האם הסיקור ב"וואלה" בכללותו היה שלילי כלפי נתניהו או שמא הסיקור בכללותו היה אוהד. די בכך שזו אכן הייתה סברת נתניהו ומקורביו, לצורך הבנת הרקע למעשיהם. אולם, כפי שנראה בהמשך, שאלה זו אינה אמורה להכריע את הכף. יחד עם זאת, אותו מניע ראשוני למעשים, הינו בהחלט בעל משמעות. 

[7] כך למשל, בקשה של נבחר ציבור לקבל מאלה הנזקקים לשירותיו, סכומי כסף במזומן במעטפות, במרבית המקרים תהא בקשת שוחד. לא פעם בעבירות השחיתות הציבורית, דרך ביצוע המעשים מלמדת על פליליותם: "מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים." פס"ד הירשזון. לא כך הדבר, עת מדובר בבקשה לסיקור חיובי.

[8] פס"ד דיין. "…לעיתונות החופשית תפקיד קריטי בחברה הדמוקרטית המודרנית. … לעיתונות תפקיד חשוב בהבעת ביקורת על מעשי השלטון ובחשיפת תופעות שליליות והבאתן לידיעת הציבור. העיתונות היא הזירה הציבורית שבה מתאפשר שוק דעות יעיל. יש לה תפקיד מפתח בהבאת מידע אקטואלי לעיני הציבור ובהעלאת המודעות לסוגיות בעלות חשיבות ציבורית. תפקיד זה משקף לא רק את זכותו של העיתונאי להשמיע אלא – בעיקר – את זכות הפרט לקבל מידע. … היא זכות של כל אחד ואחד מאיתנו. … זכותי היא לקבל בצינורות האפשריים והמקובלים והחוקיים את האינפורמציה הטובה והמדוייקת והמוסמכת והמקיפה והרבה ביותר". ראה גם בג"צ תאגיד השידור.

בית המשפט העליון מתח לא פעם ביקורת על כלי התקשורת אשר הפרו את הכללים המנויים בתקנון כללי האתיקה של העיתונות. תקנון אשר כאמור אין לו תוקף משפטי מחייב. בפועל, בדרך זו, פסקי הדין עיגנו את הנורמות הקבועות בכללים אלה, ואת החובות המוטלות על כלי התקשורת:

"מדובר באבן יסוד של העבודה העיתונאית, כפי שקובע סעיף 2 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות: "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות". פס"ד דיין.

"… יודע היטב את "כללי-המשחק". הלא-כן מורה אותנו סעיף 12ג לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות." "כל מי שקורא עתונים יודע כי יש פער בין האתיקה לבין הפרקטיקה: דפי העתון, לא פעם, אינם משקפים את כללי האתיקה." פס"ד קראוס.

[9] זהו להבנתי אחד מתפקידיו המרכזיים של הדובר או של יועץ התקשורת.

לעניין הלגיטימיות של הבקשה לסיקור החיובי, ראוי לציין כי בעבירות השוחד לעובד הציבור אין זכות לדרוש את מתן טובת ההנאה. גם אין חובה על נותן השוחד לתת את טובת ההנאה. בסיקור חיובי קיימת כאמור חובה של כלי התקשורת לפרסם באופן מדויק והוגן.

[10] ראה סע' 105 לכתב החשדות.

[11] ראה לעניין זה האמור בסעיף 1 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, המחיל את החובות החלות על העיתון – לרבות החובה העיתונאית האמורה לסיקור הוגן הקבועה בסע' 2 – גם על הבעלים של אותו כלי תקשורת. ״עיתון״ – … לרבות הבעלים, המו״ל והעורך האחראי של אמצעי התקשורת."

להשקפתי, פניות של נבחרי ציבור לבעלים של כלי התקשורת, אינן מלמדת בהכרח על כוונה לקבל שוחד. לעתים הדברים גם נעשים על רקע של הכרות אישית. אינני משוכנע כי שיחה של רוה"מ עם העורך של אותו כלי התקשורת, בו הוא מתלונן על הסיקור התקשורתי כלפיו, היא הפתרון המיטבי.

[12] מאמר זה מתמקד בחשדות לעבירת לקיחת השוחד על ידי רוה"מ. אין בכוונתי לעסוק מעבר לנדרש בחשדות כנגד אלוביץ ואחרים. להערכתי הראיות אשר התפרסמו בתיק 4000 מלמדות בסבירות גבוהה כי אלוביץ' במדיניותו האמורה, עשה כן בין היתר כדי לקדם את האינטרסים של בזק, אצל נתניהו – רוה"מ ושר התקשורת.

להשקפתי, מהראיות אשר פורטו בכתב החשדות ומעדויות אשר התפרסמו, ניתן ללמוד כי מדיניות ההיענות לבקשות לסיקור החיובי נבעה בין היתר מהרצון לזכות בנקודות זכות אצל נתניהו, אשר כיהן בתקופה האמורה כשר התקשורת (מנובמבר 2014 ובאופן מעשי עד ליוני 2016) וכראש הממשלה.

די למשל בדברי אבי אלקלעי מ"מ עורך וואלה, אשר סיפר על הניסיונות לצייר את בית ראש הממשלה רק באור חיובי ולא באור שלילי וכי בתקופה האמורה הייתה "פסיכוזה בוואלה". לכך מצטרפות ראיות רבות נוספות ואף תכתובות של שאול אלוביץ' ובהן שוחח עם אנשי "וואלה" על מדיניות הסיקור החיובי האמורה. בין היתר כתב אלוביץ, לפי הנטען בכתב החשדות: "אלו הפציינטים. חשוב מאד שיזדקקו לנו" (סע'  144 לכתב החשדות).

[13] הימצאותו של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים אינה בהכרח עולה לכדי ביצוע עבירה פלילית. "לא כל מצב של ניגוד עניינים, אף אם יש בו פסול מבחינה מנהלית או מבחינה מוסרית, מוביל בהכרח לעבירה פלילית" (פס"ד בן עטר). הפסיקה מלמדת כי רק הצטברותן של מספר נסיבות, יהא בה כדי לגבש את עבירת הפרת האמונים.

ההכרעה בשאלה מתי מתגבשת עבירת הפרת האמונים עת מדובר בסיקור חיובי, אינה פשוטה. מאמר זה עוסק בעיקר בשאלת התגבשותה של עבירת לקיחת השוחד בתיק 4000, כאשר טובת ההנאה הניתנת הינה סיקור חיובי. בכוונתי לעסוק בהרחבה בעבירת הפרת האמונים, במאמר נפרד אשר עתיד לעסוק בשאלת הדרישות להוכחת קיומו של היחס המועדף.

אציין בקצרה כי לעמדתי, לאור ייחודיותו של הסיקור החיובי, ואף אם נוצר ניגוד עניינים, במקרים רבים לא תהא הצדקה להורות על העמדה לדין בעבירה של הפרת אמונים. יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות, כן תהא הצדקה להעמדה לדין. זאת, כאמור במנותק משאלת התגבשותה של עבירת לקיחת השוחד.

ההכרעה להשקפתי צריכה להיעשות לאור מידת המעורבות בקבלת ההחלטות ולאור עוצמתו ותכיפותו של ניגוד העניינים. שאלת מידת מעורבותו של נתניהו בהחלטות בעניינה של חברת בזק, לצורך בחינת התגבשותה האפשרית של עבירת ההפרת האמונים, תידון בחלקו השני של המאמר.

[14] דרך אפשרית להתמודד עם מצב דברים בעייתי זה היא באמצעות פרסומן של הפניות. לחילופין, ניתן לדרוש מעורבות של גורמים נוספים כגון היועצים המשפטיים. לרוב, כאשר הדברים נעשים בצורה גלויה ולאור השמש, פוחת הסיכון מניגוד העניינים.

[15] תקנון האתיקה העיתונאית חל גם על כלי תקשורת הנמצאים בבעלות פרטית (סע' 1 לתקנון מחיל את הוראותיו על כלל העיתונים, לרבות אלה המופצים באמצעות התקשורת אלקטרונית).

לעמדתי, אין סתירה בין קיומה של אג'נדה אידיאולוגית המנחה את כלי התקשורת, ובין החובה לסקר באופן הוגן ומדויק.

לצד הלגיטימיות של הקו העיתונאי האידיאולוגי המנחה את פעילותם של חלק מכלי התקשורת, מוטלת גם עליהם החובה לסקר באופן הוגן וראוי. ברי כי לעתים קיים קשר בין הדברים וכי הסיקור העיתונאי מושפע בצורה כזו או אחרת מהקו האידיאולוגי. אולם, אין בכך כדי לפטור מהחובה העיתונאית האמורה. ממילא, הקו העיתונאי האידיאולוגי, אינו סוד וניתן להניח כי הקוראים מודעים לכך, ומתייחסים למידע המתפרסם בסוגיות שבמחלוקת, עם קורט של זהירות.

הקושי האמיתי נוצר כאשר כלי תקשורת מסוים, מבלי שהצהיר על כך, ומסיבות שונות, נוקט בנושאים מסוימים בקו עיתונאי חד צדדי. זאת, כאשר ציבור הקוראים סבור כי הסיקור העיתונאי, הינו נטול פניות ואובייקטיבי. דוגמא מובהקת למצב דברים בעייתי זה, הינה כאשר כלי התקשורת נותן שוחד לנבחר הציבור, בדרך של סיקור עיתונאי חיובי.  

[16] חשיבותו של המידע המתפרסם בכלי התקשורת, ותפקידם החיוני של כלי התקשורת בחברה המודרנית, מצדיקים להשקפתי התבוננות על כלי התקשורת, כתאגידים המספקים שירות לציבור. בית המשפט העליון קבע בעבר כי אף עובדים בתאגידים פרטיים המספקים שירות חשוב לציבור, ראוי לראותם כעובדי ציבור. לכן, אלוביץ' ואנשיו באתר "וואלה" או בחברת "בזק" הם להשקפתי, עובדי ציבור, לצורך עבירת השוחד.

ניתן על כן לראות את החשדות והמעשים המפורטים בכתב החשדות, כמקימים גם חשד לעבירות של לקיחת שוחד ומתן שוחד הדדיים, על ידי שני עובדי ציבור.

ההקלות הרגלטוריות אשר לפי החשד נתניהו העניק לאלוביץ', ניתן לראותן כטובות ההנאה אשר לכאורה ניתנו לאלוביץ – עובד הציבור. במצב בדברים זה, הסיקור החיובי אשר לפי החשד ניתן באתר "וואלה" לנתניהו, הוא רכיב התמורה אשר אלוביץ' לכאורה העניק לנתניהו בתמורה להקלות הרגולטוריות.

התופעה של מתן שוחד לעיתונאים לצורך קבלת סיקור אוהד, נפוצה במקומות שונים בעולם. בעיקר במדינות העולם השלישי. ראה המאמרים והמחקרים הרבים המלמדים על היקף התופעה.

Cash for Coverage: Bribery of Journalists Around the World. Bill Ristow, The Center for International Media Assistance (CIMA), National Endowment for Democracy.

ראה למשל, האישומים כנגד נשיא פרו לשעבר – Fujimori, בין היתר בגין מתן שוחד לעיתונאים לצורך סיקור חיובי.

 "During the 1995 campaign, in which Fujimori was seeking reelection, Montesinos funneled millions of dollars …to bribes in exchange for favourable media coverage".

ראה גם הנטען במסמך של משרד המשפטים בארה"ב, במסגרת הליכים הפלילים אשר ננקטו כנגד איש העסקים Francisco Colorado :

"evidence of the Defendant’s bribes to the media in exchange for favorable news coverage"

חשיבותן של האבחנות המשפטיות האמורות בתיק 4000, אינה מכרעת להבנתי. אם אין בנמצא ראיות לעסקת השוחד הנטענת, אזי ההכרעה בשאלה האם ניתן לראות גם באלוביץ' כעובד ציבור אינה כה חיונית. בכוונתי לעסוק בסוגיה זו בהרחבה גם במאמר על "תיק 2000". ראה גם מאמר אשר פרסמתי בעיתון "הארץ" בנושא זה.

[17] "היסוד הנפשי של עבירת השוחד הוא מודעות או עצימת עיניים ליסודות העובדתיים של העבירה". ראה ע"פ  קלנר. לכן, אם נתניהו היה מודע או עצם עיניו לכך כי ההיענות לפניות מטעמו נעשתה כדי לשאת חן בעיניו במסגרת תפקידו ובכל זאת חזר וביקש סיקור חיובי, יהא בכך כדי להרשיעו בלקיחת שוחד ובבקשת שוחד.

[18] "מעטים המקרים שבהם ישנן ראיות ישירות לקיומו של מעשה שוחד אסור. מדובר בעבירה אשר מתאפיינת בכך שלכל הצדדים המעורבים ישנו אינטרס מובהק שהמעשים שמקיימים את יסודות העבירה לא ייחשפו ויוותרו במסתרים. נותן השוחד ומקבלו עושים כל מאמץ כדי לא להותיר "טביעות אצבע" כלשהן בזירת המעשה. במקרים אלה מבוססים כתב האישום וההרשעה, על מארג ראיות נסיבתיות, … אשר ינותחו גם לאור "שורת ההיגיון" ו"ניסיון החיים"…

כל ראיה נסיבתית היא חלק מפסיפס אשר רק התבוננות אינטגרטיבית בכל חלקיו משלימה את התמונה העובדתית לכדי מסכת שלמה וקוהרנטית. קשה לבודד כל אירוע ואירוע, אך גם אין כל צורך בכך, אלא יש לבחון את המקרה בראיה אינטגרטיבית ומקיפה". פס"ד הולילנד.

[19] בין היתר נקבע כי איש ציבור המקבל טובות הנאה מאלה הנזקקים לשירותיו, חזקה עליו כי הוא מודע לכך שטובות ההנאה ניתנו לו בעד פעולות הקשורות לתפקידו. פס"ד בן עטר. יחד עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה ודי אם עובד הציבור נותן הסבר סביר למעשים, כדי שחזקה זו לא יהא בה כדי להביא להרשעתו.

[20] כאשר נבחר הציבור מבקש ומקבל סיקור חיובי, והדבר נובע להבנתו רק מהרצון להעניק לו סיקור חיובי או מאוזן יותר, אזי אין מדובר בלקיחת שוחד. אבל אם נבחר הציבור מבקש ומקבל סיקור חיובי, כאשר הוא מודע או עוצם עיניו לכך שהסיקור החיובי ניתן לו לאור מעמדו ועל מנת שיפעל במסגרת תפקידו, אזי מדובר בלקיחת שוחד. בפועל ייתכן ומדובר באותה בקשה ואף באותה היענות.

לכן להשקפתי זירת המחלוקת המרכזית בתיק אינה צריכה להיות בשאלה האם הבקשות של נתניהו לסיקור החיובי היו לגיטימיות, היות שבקשות מעין אלה לכשעצמן פעמים רבות הינן לגיטימיות. אלא השאלה המרכזית צריכה להיות האם נתניהו היה מודע לכך כי היענות לבקשותיו לסיקור החיובי באתר "וואלה", נעשתה על מנת לשאת חן בעיניו לאור תפקידו כשר התקשורת וכרוה"מ.

[21] ראה למשל מכתבו של נתניהו לאלוביץ' על הסיקור הלא מאוזן כלפיו בוואלה (סע' 130 לכתב החשדות).

[22] להשקפתי, לעניין העונש, יש הבדל משמעותי בין שוחד הנלקח ע"י נבחר ציבור בדרך של סיקור חיובי על רקע של תחושתו כי הסיקור כלפיו בכללותו אינו אובייקטיבי, לבין נבחר ציבור הנוטל שוחד בדרך של סיקור חיובי כדי להאדיר ולפאר את עצמו. בנוסף, לעמדתי, ביצוע מעשים בנסיבות מעין אלה, לרוב פחותים בחומרתם ביחס לנבחר ציבור הנוטל טובות הנאה לשידרוג רווחתו הכלכלית.

לעניין זה של דירוג החומרה בין מעשי השוחד, ועל אף השוני המהותי בין המקרים, ראה האבחנות בסוגיית העונש הראוי, בין שוחד הנלקח בדרך של תרומה לעמותה ציבורית ובין שוחד הנלקח לרווחתו הכלכלית של המקבל. פס"ד הולילנד, בעניינו של לופוליאנסקי (סע' 186-187) וכן פס"ד אלגריסי והעונש אשר הוטל עליו בבית המשפט המחוזי. 

[23] ראה מכתבו של היועמ"ש מנדלבליט לנתניהו מיום 14.6.16 בנוגע לניגוד העניינים של נתניהו בתפקידו כשר התקשורת לאור קשריו עם אלוביץ'. במכתבו פרט היועמ"ש את התייחסותו של נתניהו, כפי שנמסרה באמצעות היועצת המשפטית של משרד רוה"מ: " "לראש הממשלה יש קשרי ידידות עם מר שאול אלוביץ' מזה כ 20 שנה והם מקיימים קשרים חברתיים ביניהם"

כן צויין במכתב כי נתניהו השיב לשאלות ההבהרה של היועמ"ש וטען כי "נפגש עם מר אלוביץ' בתדירות של אחת לכמה חודשים עד שנה … הפגישות הן בעלות אופי חברתי" ומשתתפות בהן גם רעיותיהם, ובדרך כלל גם חברים נוספים. כן עלה כי נתניהו "משוחח עם אלוביץ' לעיתים בנושאי השעה." וכי אין ביניהם "קשר כלכלי" וכי לא נתקבלו מאלוביץ' "תרומות, כספים או הלוואות כלשהם".

די היה להשקפתו של היועמ"ש בדברים אלה כדי לקבוע: " נקודת המוצא היא כי בינך ובין מר שאול אלוביץ' מתקיימים יחסי חברות, גם אם זו, כפי שציינת בפנינו, אינה חברות קרובה". לכן היועמ"ש פרט במכתבו שורה ארוכה של נושאים בהם נתניהו היה מנוע מלהמשיך ולעסוק בעניינה של חברת "בזק" ואף בשוק התקשורת, החל מאותו המועד. 

[24] בכתב החשדות נטען (בסע' 93) בנוגע למערכת היחסים בין נתניהו לאלוביץ' כי: "עד לשנת 2012 הייתה היכרות רחוקה בינך לבין אלוביץ". בסע' 232 אמנם נטען כי התקיימה גם "מערכת יחסים אישית, אשר חרגה מהיכרות גרידא."

אולם בפועל כתב החשדות מתאר כיצד מערכת יחסים זו הייתה בעצם חלק מיחסי התן וקח אשר נטען כי התגבשו ביניהם ואשר יצרו את מערכת היחסים השוחדית:

במסגרת מערכת יחסים אישית זו, נפגשת עם אלוביץ' ביחידות ושוחחת איתו בטלפון מספר פעמים. המפגשים והשיחות … הוקדשו, בין היתר, לדיון באופן הסיקור שלך, של רעייתך שרה נתניהו ושל בני משפחתכם באתר "וואלה", וכן לדיון בנושאים רגולטוריים שהיו חשובים לאלוביץ ושהיו מצויים בסמכותך השלטונית."

הביטוי "יחסי חברות" כאמור כלל אינו מופיע בכתב החשדות. נטען כי החל מדצמבר 2012 על רקע האינטרסים ההדדיים בין נתניהו ואלוביץ', נוצרה מערכת יחסים  הדדית של "תן וקח" (סע' 99).

שוני זה בתיאור מערכת היחסים, אינו נובע להערכתי משינוי מהותי בגרסת נתניהו, מכיוון שהיועמ"ש אישר במכתבו כי נתניהו טען כבר אז, כי החברות: "אינה חברות קרובה".

להשקפתי, לא פעם על רקע של קשרי עבודה או על רקע של אינטרסים משותפים, נוצרת היכרות קרובה ואולי גם יחסי ידידות או חברות. לכן, קיומם של אינטרסים משותפים, אינו שולל היווצרותם של יחסי חברות, ברמה כזו או אחרת.

יחסי חברות מעין אלה, לעתים לא די בהם כדי לשמש כהגנה מהרשעה בשוחד: "נסיבות שמהן עולה כי ביחסי הידידות מעורבת אהבה התלויה בדבר, ועל-כן הטעם למתן טובת ההנאה אינו נעוץ רק בידידות לשמה, אלא כרוך בו גם היבט אינטרסאנטי". (פס"ד גנות). אולם, לעתים הם אכן שימשו כהסבר אפשרי למתן טובות ההנאה: "אם נתכוון בית המשפט קמא לומר כי השתכנע שעקב יחסי הידידות, פומביות המסיבה, והמציאות החברתית שבה נוהגים לערוך מסיבות לרגל מינויים, גנות לא ראה במסיבה משום מתת הניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, ….על-כן לא נעברה עבירת שוחד – כי אז ניתן שלא להתערב במסקנתו". (פס"ד גנות).

ייתכן ואחת הסיבות לשינוי/לדיוק בתיאור יחסיהם של נתניהו ואלוביץ' ע"י היועמ"ש בכתב החשדות נבע מהצורך להתמודד עם המניעים האפשריים להיעתרות לבקשות לסיקור החיובי. ככל שמערכת היחסים המתוארת הינה קרובה יותר והדוקה יותר אזי לאלוביץ' ולנתניהו היה גם מניע אישי וחברי להיענות לבקשות. ככל שמערכת היחסים המתוארת הינה מרוחקת יותר, אזי המניע החברי מאבד ממשקלו והמניע האינטרסנטי תופס מקום מרכזי יותר.

לעניין מערכת היחסים בין נתניהו לאלוביץ', ראה גם פרסום דברי מקורבי אלוביץ' אודות הקשר ביניהם: "הקשר של אלוביץ ונתניהו החל לפני עשרים שנה… אבל בהדרגה הקשר התרופף. כשאבא של שרה נפטר הם באו לנחם. שרה וביבי אמרו: 'אולי תקפצו פעם'. הארוחה התעכבה ונקבעה לסוף 2012, ושניהם התלוננו בה ששופכים את דמם בתקשורת. נתניהו שאל את שאול: אתה שונא אותי? שאול אמר 'חלילה'. ביבי שאל: 'אתה שמאלן?' שאול אמר שלא. אז נתניהו אמר: "אז למה וואלה שונא אותי? אתם הרבה יותר גרועים מויינט". (עמית סגל, חברת החדשות ערוץ 2, 5.12.18).

אלוביץ' מסר גרסתו בעבר גם למבקר המדינה: "במרץ 2017 מסר מר אלוביץ למשרד מבקר המדינה כי הוא "לא דן עם רה"ם בנושאים המצויים תחת אחריותו של משרד התקשורת ושל השר העומד בראשו" וכי "לא קיים שיחות עם רה"ם הנוגעות לנושאים בהם היה מעורב רה"ם בתפקידו כשר התקשורת". (דו"ח מבקר המדינה 2017 חלק שלישי בעמ' 177).

[25] הטענה לקיומם של יחסי חברות עשויה בנסיבות מסוימות לשמש כ"מגן" מאישום השוחד. אולם, היא יכולה להפוך על נקלה ל"גול עצמי" באישום של הפרת אמונים. זאת, לאור ניגוד העניינים בו לכאורה נמצא עובד הציבור.

לכן, טענת נבחר הציבור כי סבר כי טובות ההנאה ניתנו לו, לאור יחסי החברות, יכולה לשמש כ"חרב פיפיות". בצדק תועלה השאלה, אם החברות ביניכם כל כך קרובה, מדוע לא נמנעת מלעסוק בענייניו של אותו חבר קרוב שלך.

הבחירה בין קווי ההגנה האפשריים, אינה קלה. לאור זאת, לעתים נעשה ניסיון ללכת בין הטיפות ולטעון כי מחד החברות לא הייתה כה קרובה ולכן לא היה צורך להצהיר עליה ומאידך החברות הייתה מספיק קרובה והצדיקה בקשות כאלה או אחרות.

ראה בנושא זה, הפרסום על הריאיון בגל"צ (13.7.2017) עם עו"ד עמית חדד, סניגורו של נתניהו: "… זוהי אפילו לא ידידות קרובה ועל זה אין מחלוקת, ולכן כשמבקשים ממנו למלא טופס ניגוד עניינים… צריך לציין 'חברות קרובה' – הם לא חברים קרובים, אז על מה הוא יצהיר … מדובר בשני אנשים שלא הולכים זה לשמחות של זה, מדובר בשני אנשים שלא התארחו זה בביתו של זה, פשוט אין חברות קרובה".

נראה כי אף לנתניהו כנראה היה קושי להגדיר במדויק את מערכת היחסים שלו עם אלוביץ'. בפוסט שהעלה (מיום 12.7.17) טען נתניהו ביחס לאלוביץ׳ כי "היו לו יחסי ידידות ולא מעבר לזה". במסמך אחר (כתב תשובה להליך בבית המשפט המחוזי בירושלים) טען נתניהו באמצעות עורך דינו דוד שמרון, כי בין נתניהו לבין אלוביץ' קיימת "חברות ארוכת שנים, השוררת בין השניים ובנות זוגם (סע' 17) ואלוביץ' אף הוגדר כ"רעו וחברו האישי מזה כ-20 שנה". (סע' 54).

כפי שהפרקליטות שינתה כאמור במידת מה את תיאור מערכת היחסים האמורה, יכול וגם אצל נתניהו יחול שינוי/דיוק מסוים בתיאור מערכת היחסים שלו עם אלוביץ'. במיוחד כאשר העבירה החמורה בתיק 4000 הינה עבירת השוחד.

להערכתי ייתכן, ככל שההליכים המשפטיים יתקדמו, כי נתניהו יצטרך לקבל החלטה אסטרטגית בשאלה מהו הסיכון המרכזי עימו הוא צריך להתמודד: החשש כי לא ימשיך לכהן כראש ממשלת ישראל או החשש כי ייכנס לכלא. היות שהרשעה בלקיחת שוחד עלולה להוביל להטלת עונש מאסר בפועל משמעותי.

לעניין נכונות טענת "יחסי הידידות" ראה גם הפרסומים על גרסת ניר חפץ במשטרה לאחר החתימה על הסכם עד המדינה: "נתניהו ביקש ממני שאדבר עם שאול אלוביץ' על כך שהוא, שרה ויאיר יסוקרו בצורה חיובית באתר. הוא אמר לי שהם חברים, וזה יהיה בסדר." ראה גלובס 13.6.2019 וכן "חדשות 13". אינני משוכנע כי גרסתו זו של חפץ, התומכת לכאורה בקיומם של יחסי הידידות, מפלילה מיני ובי את נתניהו, בלקיחת שוחד. גרסה זו לכאורה משמעותית יותר, ביחס לחשדות בעבירת הפרת האמונים.

לכן, היות שקיימת אפשרות מבחינת נתניהו להעלות את הטענה כי סבר כי ההיענות של אלוביץ' לבקשותיו לסיקור החיובי, נעשתה גם ממניע אפשרי לגיטימי נוסף – יחסי הידידות, ועל אף החשש כי גרסה זו תגדיל הסיכוי להרשעתו בהפרת אמונים, ייתכן וגרסה מעין זו תתפוס מקום משמעותי יותר בקו ההגנה שלו. במיוחד כאשר עמדה זו מוצאת תימוכין, הן בדברי ניר חפץ והן בתשובת נתניהו ליועמ"ש בשנת 2016, על קשרי הידידות בינו ובין אלוביץ'.

[26] לסוגיה של שווי מתנות בין חברים, ראה למשל פס"ד צבי בר, אשר הורשע בקבלת שוחד, על אף קיומם של יחסי חברות. ראה גם פס"ד הולילנד, וכאמור פס"ד גנות. בכוונתי לעסוק בנושא זה בהרחבה גם במאמר על תיק 1000 אשר יעסוק במתנות אשר ניתנו לנתניהו ולרעייתו.

[27] לעניין אמינות גירסתו של נתניהו חשוב לציין את הימנעותו כאמור (בשנת 2016) מעדכון היועמ"ש, על הפניות שלו ומטעמו לאלוביץ' ואנשיו לסיקור מאוזן או חיובי יותר ב"וואלה". הימנעות זו נעשתה להבנתי לא באופן מקרי, אלא, תוך הסתרה מהיועמ"ש של היבט זה של הקשרים האישיים ביניהם. הסתרה זו פוגעת באמינות גרסתו של נתניהו.

היועמ"ש כאמור בחן בזמנו את נושא ניגודי העניינים של נתניהו בתפקידו כשר התקשורת לאור קשריו עם אלוביץ'. זאת על רקע פרסום הכתבה של גידי וייץ ב"הארץ" באוקטובר 2015 (בה הועלו לראשונה החשדות האמורים) ועל רקע פנייתה של חה"כ זהבה גלאון ליועמ"ש. ראה האמור במכתבו של היועמ"ש מנדלבליט מ 2016 (בסע' 1). מדבריו עלה כי פנייתו לרוה"מ נעשתה לצורך בחינת הקשרים האישיים בין נתניהו לאלוביץ' ועל מנת לבחון האם אלה עלולים ליצור ניגוד עניינים אפשרי של נתניהו בתפקידו כשר התקשורת.

"נוכח הטענות האמורות, התבקשה היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, גב' שלומית ברנע פרגו, לברר עימך האם אתה מצוי בקשר אישי עם מר שאול אלוביץ'.

בתגובה, מסרה לנו גב' ברנע פרגו בשמך כי "לראש הממשלה יש קשרי ידידות עם מר שאול אלוביץ' מזה כ – 20 שנה … ובנוסף נמסרו ההבהרות ולפיהן הוא "נפגש עם מר אלוביץ' בתדירות של אחת לכמה חודשים עד שנה … הפגישות הן בעלות אופי חברתי".

התיאור האמור אותו מסר לכאורה נתניהו, יש בו השמטה מכוונת להשקפתי של הקשר האישי אשר היה לנתניהו עם אלוביץ', במישרין ובאמצעות אנשיהם, בנוגע לבקשות לסיקור החיובי ב"וואלה". קשר אשר להבנתי נתניהו בעקרון לא חולק על קיומו.

לכן, תשובות נתניהו ליועמ"ש תוך ההסתרה כאמור, פוגמת באמינות גרסתו. היא אף עולה להשקפת היועמ"ש כדי עבירות של מרמה והפרת אמונים. ראה סע' 239-256 לכתב החשדות. [לעניין זה ראה פס"ד אולמרט ב"תיק הירושלמי", בו הוא הורשע, אם כי בנסיבות שונות, בעבירה של קבלת דבר במרמה, עקב הסתרת מלוא המידע על יחסיו עם טלנסקי, ממבקר המדינה].

יחד עם זאת הסתרה מכוונת זו אינה בהכרח מלמדת כי גרסת נתניהו אינה אמינה או כי נתניהו אכן קיבל שוחד מאלוביץ' בדרך של סיקור חיובי. מניסיוני, בתיקי חקירה כנגד נבחרי ציבור, עלה כי לא פעם הם בחרו שלא לומר אמת, על אף שבפועל הדבר לעתים הזיק לעניינם. אי אמירת האמת, או לא כל האמת, נעשית מסיבות שונות. לעתים הם חוששים מהפגיעה הציבורית במעמדם אם ייחשפו הדברים. לעתים, נקבע כי מעשיהם נובעים מחוסר תשומת לב או שכחה (פס"ד דיניץ) ולעתים יכול ומלוא משמעות הדברים הובנה על ידם רק בדיעבד, והם כעת מנסים להסתיר את מעשיהם.

לכן, שקרי נאשם בחקירתו המשטרתית, אינם תמיד מלמדים על אשמתו, ורק בנסיבות מסוימות יהא להם משקל ראייתי, לחובתו. כאן אף אין מדובר בחקירה משטרתית אלא במתן הסברים ליועמ"ש. לכן, הסתרת מלוא האמת מהיועמ"ש בנסיבות האמורות, מטילה כאמור צל משמעותי על אמינות גרסת נתניהו, אולם, אינה בהכרח שוללת נכונות גרסתו. חשוב גם לציין כי גרסתו זו של נתניהו בנוגע לקשרי הידידות שלו עם אלוביץ', גם אם לא תיארה באופן השלם ביותר את יחסיהם, היא זו אשר עמדה בבסיס החלטת היועמ"ש, כי נתניהו יחדל מלטפל בענייניה של בזק. 

[28] אף מבלי שהוא ביקש דבר כלשהו בתמורה או מבלי ששוחח על דרישותיו לתמורה, עם נבחר הציבור. ייתכן כי בהתנהלות מעין זו כלי התקשורת מועל בחובתו העיתונאית לפרסם באופן הוגן ומדויק, ואולי אף מתגבשת עבירת מתן השוחד. אולם, במצב דברים מעין זה, לכאורה לא ניתן להוכיח כי נעברה עבירה כלשהיא, על ידי נבחר הציבור.

[29] לכן, אינני מסכים עם חלק מהנטען בסע' 166 לכתב החשדות, כלפי התנהלות נתניהו לאחר הריאיון הבלעדי אשר העניק ל"וואלה". להבנתי, לעתים ניתנת בלעדיות במסירת ראיון או מידע, או נוצרת הבנה מפורשת או אף משתמעת בין המעורבים, על פיה תמורת המידע או הריאיון או שיחת הרקע, הניתנים באופן בלעדי לכלי התקשורת, יזכה נבחר הציבור ליחס אוהד במהלך הריאיון או הכתבה. זוהי להשקפתי דוגמא למקרים הנמצאים בתחום האפור בהם לרוב, לא תהא הצדקה להעמדה לדין. אף אם באופן פורמלי מתמלאים יסודות עבירת השוחד.

במצב הדברים של הסכמות מעין אלה, נוצרת כמובן ציפייה של נבחר הציבור כי הוא אכן ייהנה מהסיקור החיובי. לכן, סביר להניח כי הוא יבוא בטרוניה לכלי התקשורת, אם הריאיון או הסיקור כלפיו, בסופו של יום, לא היו חיוביים. כפי שנתניהו כנראה עשה בעצמו ובאמצעות ניר חפץ. אחזור ואעסוק בהרחבה בסוגיה זו בדיון בטענות לאכיפה בררנית , בחלקו השני של המאמר.

[30] "גם אם נניח שטובת ההנאה ניתנה לבר ממניע מעורב, שבו שימשו בערבוביה יחסים חבריים ורצון לקדם את פרוייקט נפוליאון, עדיין מתקיימים יסודותיה של עבירת השוחד, וכפי שנפסק: "במקרה של 'פעולה מעורבת', שבה קיימים גם מניע כשר וגם מניע פסול, טובת ההנאה כולה היא בבחינת שוחד". פס"ד צבי בר.

[31] ראה פס"ד "הולילנד" בעניינו של ראש עיריית ירושלים אורי לופליאנסקי ועמותת "יד שרה". מדובר בתרומות של אנשי עסקים לעמותה ציבורית, בה לעובד הציבור היה עניין. כאשר הנסיבות לימדו על חריגותה של התרומה, וכאשר מדובר היה בתרומה הגבוהה באופן משמעותי מההתנהלות הקודמת, די היה בכך כדי להוכיח את היסוד הנפשי בעבירת לקיחת השוחד. על אף כי מדובר היה בתרומה לארגון צדקה חשוב.

"אף אם לא רק מניעים מושחתים עמדו ביסוד התרומות אלא גם מניעי אמת – עדיין יש לקבוע כי הכספים שהועברו ליד שרה מקיימים את היסוד העובדתי של עבירת השוחד. על רקע ההלכות המבוררות בפסיקתנו שעליהן עמדתי לעיל, ברי כי אם מקורה של תרומה ב"מניעים מעורבים" מצד התורם – תחושת מחויבות לגוף הנתרם מזה, ורצון לשאת חן בעיני עובד הציבור הקשור בארגון הנתרם מזה – אין בכך כדי לפטור את נותן התרומה או את עובד הציבור מעבירת השוחד."

לכן, בנסיבות מסוימות הבקשה והיענות לה תהיינה לגיטימיות. בנסיבות אחרות, אותה בקשה ואותה היענות ייחשבו כמעשי שוחד. ההכרעה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. כך גם בנוגע לסיקור החיובי. לכן בנסיבות מעין אלה, ההתבוננות על ההתנהלות הכוללת, היא המפתח להבנת המעשים בתיק. ראה גם פס"ד לחמן ופס"ד אלגריסי.

[32] נתינת תרומה חריגה באופן וולנטרי, בנסיבות בהן לאיש העסקים היו אינטרסים כלכליים אשר קידומם תלוי היה בהחלטות נבחר הציבור, ניתן היה לראותה ככזו שהדליקה אצלו אורות אדומים.

"… לדעתי היה מקום להחיל את חזקת המודעות לעניין תרומה זו. … לכך נוסיף כי סכום התרומה – 1.25 מיליון ש"ח – היה חריג בנוף התרומות ליד שרה; וכי התרומות מצ'רני החלו להתקבל רק עם תחילת העיסוק בפרויקט הולילנד בעירייה. … סבורני כי הוכח די הצורך כי בעת קבלת התרומה הנדונה ידע לופוליאנסקי כי לצ'רני אינטרסים חיוניים של פרויקט הולילנד שאותם הוא מבקש לקדם בעירייה, כך שהתרומה ניתנת "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". … לופוליאנסקי מוחזק, אפוא, כמי שהיה ער לכך שהתרומה ניתנת לו על רקע תפקידו הציבורי. חזקה זו אינה חלוטה, כמובן, ניתן לסתור אותה; אלא שלופוליאנסקי לא הציג טענות או ראיות שהיה בהן לעורר ספק סביר לעניין זה."

התשובה לשאלה מתי "אורות אדומים" אלה נדלקים אצל נבחר ציבור, אשר בקשותיו לסיקור החיובי נענות על ידי בעלים של כלי תקשורת בעל אינטרסים כלכליים אשר קידומם תלוי בהחלטותיו של אותו נבחר הציבור, רחוקה מלהיות קלה.

ההיענות לבקשות לכשעצמה, אינה אמורה בהכרח להדליק את "האורות האדומים" אצל נבחר הציבור, על אף קיומם של האינטרסים הכלכליים הברורים. מכיוון שמוטלת הייתה החובה על הבעלים של כלי התקשורת לפעול למתן הסיקור ההוגן.

[33] היות שהדרישה לקבלת הסיקור החיובי הינה לגיטימית יותר מהבקשה לקבלת התרומה. לכלי התקשורת קיימת כאמור חובה לסקר באופן הוגן ומדויק. להבדיל, לאנשי העסקים אין כל חובה להיענות לבקשת התרומה. 

[34] "מעלה את קרנו ומשפרת את מעמדו הציבורי… מצמיחה תועלת לתדמיתו, וכך אף שאינה "כסף" ממש," שווה כסף" ודאי שהיא". פס"ד הולילנד ופס"ד עמית.

[35] ראה למשל פסק דין העוסק בשוטר אשר הואשם בקבלת מנות פלאפל בהנחה – פס"ד בריגה.

[36] בהרצאה אשר נשאה. גלובס, מיום 10.4.18.

[37] ראה פס"ד עמית, פס"ד בלדב והציטוט האמור מתוך פס"ד אלגריסי.

ראה סעיף 293(1) לחוק העונשין: "אין נפקא מינה בשוחד – אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת…". על כן נקבע: "כל טובת הנאה מכל סוג שהוא עשויה להיות שוחד, אם נתלווה לנתינתה או לקבלתה האופי המושחת הדרוש." פס"ד אטיאס.

לא פעם בתיקי השוחד הועמדו לדין המעורבים, אף אם דרך מתן השוחד, הייתה תקדימית. כך למשל נקבע בנוגע העברות כספים באמצעות מקורבים לכיסוי חובות ממערכת בחירות (הולילנד). 

ראה גם הרשעת יורם קראשי וקובי בן גור בפרשת "רשות המיסים", כאשר השוחד ניתן לעובדי הציבור, בדרך של תיאום פגישות עם שולה זקן.

לכן, יצירתיות וחדשנות בדרכי מתן טובות ההנאה אינן אמורות לתת הגנה למבצעי המעשים.

יחד עם זאת במקרים גבוליים, כאשר קיים גם קושי ראייתי, להיבט התקדימי יש משקל בהחלטה. "ברקע ההחלטה נלקח בחשבון המצב לפיו רשויות המדינה נמנעו משך שנים רבות מאסדרת תחום תיירות המרפא, באופן שיצר עמימות באשר לגבולות האסור והמותר בתקופה הרלבנטית לחשדות." (ראה החלטת הפרקליטות לגניזת התיק בחשד לעבירות קבלת שוחד, בעניינם של פרופ' קונסטנטיני ואחרים. הנימוק המרכזי להחלטה היה הקושי הראייתי בהוכחת היסוד הנפשי). ראה לעניין זה גם פס"ד גנות.

לכן, כאשר תמונת הראיות הינה חדה וברורה, נימוק זה אין בו כדי לשמש כטענת הגנה. החוק אסר על לקיחת שוחד. אין זה משנה האם טובת ההנאה ניתנה בצורה של כסף מזומן, תרומה, סיקור חיובי או מתנות בעלות שווי ממשי.

[38] בכך אעסוק בהרחבה בחלקו השני של המאמר.

[39] פס"ד עמית.

[40] בכתב החשדות לא נטען כי התנהלה שיחה ובה סוכם על עסקת שוחד מפורשת בין אלוביץ' לנתניהו. אלא, נטען (סע' 94) כי נערכה פגישה בסוף דצמבר 2012 בין בני הזוג נתניהו לבני הזוג אלוביץ', במהלכה נתניהו התלונן על הסיקור כלפיו בוואלה. כן נטען כי במהלך הפגישה סוכם כי בני הזוג נתניהו יוכלו לפנות לבני הזוג אלוביץ' במישרין ובאמצעות אנשיהם, בנוגע לסיקור ב"וואלה".

לעמדתי, תיאור זה של הפגישה אינו עולה בהכרח כדי בקשת שוחד, ויכול גם להתיישב עם פנייה לגיטימית של נתניהו בנוגע לסיקור כלפיו.

בכתב החשדות נטען כי במהלך הזמן נעשו פעולות כתוצאה מההבנות אשר בפועל נוצרו בין המעורבים. זאת, מבלי שנטען כי נאמרו אמירות מפורשות על החלפה הדדית של טובות הנאה.

[41] ראה גרסתו של אלוביץ', כך לפי הפרסומים (עמית סגל, 5.12.18): 'אני לא יכול להמציא משהו שלא היה. אם המשטרה רוצה שאהיה עד מדינה – שתיתן לי אישור לשקר ואגיד מה שהם רוצים'.

ראה גם פרסום הקלטת השיחה בין אלוביץ' לבנו אור בתחנת המשטרה והשיחה אשר קדמה לה בין חוקרת המשטרה ובין אור אלוביץ':

"אור אלוביץ': אני לא רוצה שהוא יפרש את זה שאני יד אחת איתכם. הוא פרנואיד.
חוקרת: זה חדר היוועצות של עורכי דין. אין עוד הזדמנויות פז כאלה, זו ההזדמנות שלך. (מדובר בחדר פגישות עם עוה"ד בו ככלל נאסר על ביצוע הקלטות). בשלב זה החוקרת עזבה את החדר ושאול אלוביץ' נכנס ושוחח עם בנו:

אור אלוביץ': הם נוטעים בי את היסוד להניח שלך יש משהו שיכול לחלץ אותי. הבנתי שז'אק (חן, פרקליטו של שאול אלוביץ') יש לו בעיה.

שאול אלוביץ': אני יכול להיוועץ בעוד מאה עורכי דין וזה לא ישתנה. הם ניסו לעשות אותי עד מדינה. הם הרגו אותי. אני צריך לשקר כדי להיות עד מדינה כי אין לי על מה להעיד. כרגע מנסים לגרום לי להודות להודות להודות." עמית סגל, חדשות 12 מיום 7.9.2019.

ראה גם המשך השיחה:

שאול: … אחרי שאני עד מדינה ואני אשקר אתכם על פי דרישתכם … יומיים לחצו אותי הרגו אותי להיות עד מדינה… אין לי על מה להיות עד מדינה…

שאול: … אין לי על מה להודות, אני לא דיברתי עם ביבי על עסקים…

שאול: … אני אין לי מה לתת להם, הם רוצים ממני סחורה שאין לי מה לתת להם חוץ מללכת להרשיע את ראש הממשלה בדבר שהוא לא עשה ואני אקבל על זה עשר שנות בית סוהר

שאול: אור, אור חמוד שלי, מי שהם מחפשים זה אדון נתניהו… ובשביל להגיע לאדון נתניהו הם יכולים לעשות הכל, הם רצו שאני אהיה עד מדינה, ניסו לשכנע אותי... אני יכול רק לשקר. לא הייתי, לא דיברתי איתו על עסקים.  .. . עמית סגל, חדשות 12 מיום 10.9.2019.

מן הראוי להתייחס לדרך החקירה האמורה בה נקטה המשטרה. לעמדתי חלק מחקירה זו יש עימו בעייתיות רבה ואינו ראוי (אין הכוונה לעצם עריכת המפגש או למיקומו). התערבות המשטרה, כפי שהדבר משתקף לכאורה בתמלילי החקירה האמורים, בשאלת הייצוג של שאול אלוביץ', תוך שהדבר נעשה באיצטלה של הרצון לפעול לטובתו של אלוביץ' היא התנהלות לא ראויה ואף אינה הוגנת. כפי שנראה בהמשך, דרך פעולה דומה נעשתה גם כלפי ניר חפץ.

היועמ"ש מנדלבליט בתשובתו (מיום 10.9.19) למכתבו של יו"ר לשכת עורכ הדין, עו"ד אבי חימי, טען כי הפרסומים האמורים הינם חלקיים וכי אין שחר לטענה כי הופעלו על עדי המדינה לחצים כדי שימסרו גרסאות שאינן גרסאות אמת.

אין לי ספק כי הרצון להגיע לחקר האמת הוא אשר הנחה את כל גורמי התביעה במהלך המו"מ לחתימה על הסכמי עד המדינה. יחד עם זאת ואף אם אור אלוביץ' לא הופעל במישרין ע"י המשטרה על מנת להשפיע על אביו להחליף סנגור, ברי מהתמליל כי זו הייתה התובנה שלו, לאחר שיחותיו עם חוקרי המשטרה.

חשוב לזכור כי שאול אלוביץ' היה עצור אותה עת, וכי אור אלוביץ' לא טייל להנאתו במסדרונות תחנת המשטרה ופגש במקרה את אביו. אלא, מדובר במפגש יזום ומתוכנן אשר הוקלט על ידי המשטרה. היועמ"ש לא טען כי התמליל שהתפרסם הינו שקרי, אלא כי מדובר בציטוט מקוטע שאינו משקף התמונה במלואה. להשקפתי, די בחלק זה של התמליל כדי ללמד על התובנות של אור אלוביץ' לקראת המפגש.

לכן כאשר אור אלוביץ' אומר בתמליל "הם נוטעים בי את היסוד להניח", בסבירות גבוהה ניתן להעריך כי הוא מתכוון לחוקרי המשטרה. אור אלוביץ' הרי לא שמע הדברים מעוברי אורח.

הפרשנות הסבירה לשיחה זו ולדבריו המוקלטים של אור אלוביץ' היא כי הוא הבין ממאן דהוא במשטרה, כי עו"ד ז'ק חן סניגורו של שאול אלוביץ' הוא שמונע מאביו לשתף פעולה עם המשטרה, ובכך הוא פוגע באור אלוביץ' בנו של שאול. אף השיחה של אור אלוביץ' עם החוקרת, אשר קדמה למפגש מלמדת כי מדובר בהפגשה יוזמה של המשטרה אשר נועדה לגרום לאור אלוביץ' ללחוץ על אביו לשנות מדרכיו.

לכן, הפתרון הברור והמשתמע למצב דברים זה הוא נטרולו של עו"ד ז'ק חן. בין באמצעות הוצאתו מהתמונה והחלפתו בסנגור אחר ובין לגרום לשאול אלוביץ' להתעלם מהייעוץ המשפטי של סנגורו. כל אחת מאפשרויות אלה נושאת עימה חומרה מיוחדת.

להבנתי, טובתם האישית של שאול אלוביץ' או של אור אלוביץ', אינה בראש מעיניהם של חוקרי המשטרה ושל רשויות אכיפת החוק. הם מחוייבים לפעול למען האינטרס הציבורי בכללותו, כאשר טובתו של שאול אלוביץ' היא רק חלק קטן ממנו. לעתים יש אכן זהות אינטרסים, אולם לא פעם מדובר באינטרסים מנוגדים. להבדיל, סניגורו של שאול אלוביץ' מחויב לפעול כאשר האינטרס היחידי המנחה אותו הוא טובת לקוחו. 

לכן, התנהלות מעין זו, אם אכן הפרסומים נכונים, אינה להשקפתי חקירה הוגנת. היועמ"ש במכתבו מבהיר (פסקה אחרונה בעמוד הראשון למכתבו) כי התערבות רשויות החקירה בתכנים הקשורים לייצוגו של חשוד, פסולה בעיניו. אם כי לעמדתו התמונה הכוללת המצטיירת הינה אחרת. להשקפתי די בכך כי זוהי התמונה המצטיירת ממקטע קטן זה של החקירה, אף אם ההתנהלות החוקרים בחלקיה האחרים של החקירה הייתה ללא כל דופי. במקטע זה של החקירה מדובר להשקפתי בחקירה לא הוגנת.

התנהלות מעין זו יכולה בנסיבות מסוימות להוביל לפסלותן של ראיות, ובנסיבות חריגות אף לקבלת טענות של הגנה מן הצדק. הדבר נכון הן בעניינו של אלוביץ' והן בעניינו של נתניהו. כפי שנראה בהמשך, היו אירועים נוספים במהלך חקירת המשטרה, בהם נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות החוקרים, לרבות בנושאים הקשורים לייצוגם של הנחקרים. אעסוק בכך בהרחבה בפרק העוסק באמירות אשר הוטחו בעדי המדינה.

בית המשפט העליון הבהיר לא פעם לרשויות החקירה כי אל להן לפעול, במישרין או בעקיפין, ובאמצעות תרגילי חקירה, בדרך הפוגעת ביושרתם או במקצועיותם של עורכי הדין המייצגים חשודים והעושים עבודתם נאמנה.

ראה פס"ד עזבון יוני אלזם ז"ל: "עוד "התריעו" המדובבים בפני אלזם כי בין עורכי-דין למשטרה תמיד יש ניגוד אינטרסים וכי התנהלותו של עורך הדין תמנע אפשרות להגיע להסדר מול המשטרה… והרחיקו לכת באומרם כי עליו לפטרו ולהחליפו בעורך-דין אחר. … התנהלותם זו של המדובבים בעייתית וחמורה במיוחד נוכח העובדה כי בדברם סרה בסנגור שילבו המדובבים "עצה" כי אל לו לשעות לעצת הסנגור ולשמור על זכות השתיקה בחקירה וכי מוטב לו לוותר על זכות זו. … עצת הסנגור לאלזם כי ישמור על זכות השתיקה הוצגה בפניו על ידי המדובבים כעצה המכוונת לתועלתו של הסנגור ולא לתועלתו של אלזם. … מעורבות-יתר זו מצד המדובבים בסוגיות הנוגעות לזכות הייצוג של אלזם חמורה היא ויש בה בעיני משום הסגת גבול אסורה ל"מתחם מוגן" אליו אל להם לחוקרים, לסוכנים או למדובבים להיכנס."

[42] לכן, אפשרי הדבר כי אצל חלק מהגורמים הזוטרים אשר פעלו בנושא, כן נוצרה מודעות לקיומן של ההבנות אשר התגבשו. אולם אין הכרח כי המודעות להבנות אלה נוצרה גם אצל אלה העומדים בראש המדרג. הדבר תלוי במידע אשר הובא לידיעתם.

בנסיבות מעין אלה עשויה אף להתגבש עסקת שוחד "לא הרמטית". דהיינו במרבית הזמן הצדדים פועלים על בסיס ההבנה כי התגבשה ביניהם עסקת שוחד והם מעניקים זה לזה, מעת לעת, טובות הנאה. אולם, לעיתים, כתוצאה מאילוצים שונים הם נאלצים לפעול שלא על פי המצופה מהם בעסקה. כאשר צד אחד מאוכזב מאי העמידה בהבנות, הוא אינו יכול לבוא בטענות, כי הרי אין הסכמות מפורשות. לכן, הוא מסתפק בהעברת המסר לצד השני כי הוא איננו שבע רצון מהתנהלותו. עסקאות מעין אלה יכולות להיווצר כאשר הן כדאיות לשני הצדדים. כאשר העסקה תחדל להיות כדאית למי מהצדדים, היא תבוא אל סיומה.

[43] בנושא זה קיים שוני מסוים בין נותן טובת ההנאה ובין מקבל טובת ההנאה. כאשר הנותן פועל על סמך חובה המוטלת עליו, אזי אין לו בחירה בין חלופות והוא מחויב כך לפעול, אף אם הפיק מכך רווח משני. למשל כאשר הוא פועל על סמך חובתו העיתונאית. לכן, אם הראיות בתיק היו מלמדות כי כל מעשיו של אלוביץ' נבעו מחובתו העיתונאית, אזי לא היה מקום להעמידו לדין. אף אם כתוצאה ממילוי חובתו זו, הוא גם הפיק לעצמו רווח לא מבוטל – לשאת חן בעיני נתניהו. [כך גם למשל בנוגע לתשלומי מיסים אותם הוא מחויב לשלם. ראה עניינו של יזם הבונה מרכז מסחרי גדול, הנדרש לשלם היטלים ומיסים בסכומים גבוהים. ראש העירייה נהנה כעת מהגידול בתקציב העירוני, כתוצאה מאותם כספים אשר שולמו לקופה הציבורית. ניתן להניח כי אותו יזם שידרג עד מאד את מעמדו אצל ראש העירייה. עדיין לעמדתי, אין בכך כדי להצדיק העמדתו לדין במתן שוחד.] מאידך גיסא, לנבחר הציבור, יש "זכות" לקבל סיקור הוגן. אולם, הוא לא מחויב לבחור בדרך פעולה מסוימת. לרוב יש לו בחירה בין מספר חלופות: הוא יכול לפנות בתלונה לוועדת האתיקה של העיתונות; הוא יכול להוציא הודעת דוברות מטעמו;  הוא יכול גם להימנע מעשיית פעולות.

[44] לעמדתי, אף אם המניע הראשוני למעשים היה הרצון שלא להכעיס את עובד הציבור, אך במהלך ההתנהלות הוכנסו לתמונה מעורבים נוספים אשר שודלו לתת טובות הנאה לעובד הציבור כדי לשאת חן בעיניו במסגרת תפקידו, מן הראוי להעמיד לדין את יוזם המעשים בגין מתן השוחד. הראיות מלמדות לכאורה כי אלוביץ' שידל אחרים להעניק את הסיקור חיובי לנתניהו. זאת, בין היתר על מנת שנתניהו יהא מחויב כלפיו ועל מנת לשאת חן בעיני נתניהו.

אלוביץ': "אלו הפציינטים. חשוב מאד שיזדקקו לנו".

איריס אלוביץ': מה שחשוב שניר ורן ידעו ויעבירו לבוסים שלהם שיש שת"פ מעולה…. משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו עבור האבא האמא והבן." ראה סעיפים 147, 177 ,197 ו 195 לכתב החשדות.

לכן, היות שהמעשים נומקו ברצון לשאת חן בעיני נתניהו או בעיני רעייתו, ועל מנת שנתניהו יהא מחויב לאלוביץ' ולבזק, אזי מדובר בשידול למתן שוחד. אף אם המניע הראשוני למעשים היה הרצון שלא להכעיס את נתניהו.

[45] מצב הדברים בו איש עסקים נענה לבקשותיו של עובד ציבור, לא על מנת לשאת חן בעיניו, אלא על מנת שלא להכעיסו, מבלי שעובד הציבור יסבור כי היענות לבקשותיו נעשתה כדי לשאת חן בעיניו, אלא מדובר במילוי חובתו של הנותן, הינו מעניין בהיבט המשפטי העיוני. דיון זה הינו כאמור להשקפתי תיאורטי בנסיבות תיק 4000. הראיות מלמדות כי אלוביץ' שידל אחרים להעניק לנתניהו סיקור חיובי, גם על מנת לקדם את ענייניה של בזק וכדי לשאת חן בעיני נתניהו.

[בהיבט העיוני ראוי לציין כי עבירת השוחד נוצרה על מנת למנוע החשש מפגיעה בשיקול הדעת של עובד הציבור עקב טובות ההנאה אשר ניתנו לו. לכן, אם נבחר הציבור כלל אינו מודע לכך כי טובת הנאה ניתנה לו בגלל תפקידו ופעולותיו, אלא הוא סובר כי הנותן מילא את חובתו, אזי עובד הציבור כלל אינו עובר עבירה של לקיחת שוחד.

לכאורה, אף את עבירת מתן השוחד, אין מקום להחיל בנסיבות תיאורטיות אלה. אולם, להשקפתי יהא מוצדק להאשים, לעתים, גם בגין מעשים אלה במתן שוחד. זאת, לאור שני נימוקים עיקריים: הראשון – לשון החוק. מדובר בנתינה של טובת הנאה הקשורה במישרין לתפקידו של עובד הציבור ולפעולותיו. אמנם טובת ההנאה ניתנת על מנת שעובד הציבור "לא יתהפך" עליו ולא כדי לכבול את שיקול דעתו של עובד הציבור אולם בפועל ניתן דבר מה בעד פעולה הקשורה לתפקידו של עובד הציבור.

נימוק זה לו היה עומד בפני עצמו, לרוב לא יהא בו כדי להצדיק את העמדתו לדין של הנותן. לכאורה מה ההבדל בין מקרה זה ובין פרקליט הטוען בבית המשפט, וכדי שלא להכעיס את השופט, נמנע מלהציג טיעון משפטי, על אף שהוא מאמין בו. היות שלהערכתו העלאת הטיעון תכעיס השופט ותוביל להחלטה כנגדו (למשל, הימנעות מהתבססות על מקורות המשפט העברי, ביודעו כי השופט אינו חובב של המשפט העברי).

קיימות כמובן הבחנות בין שני המקרים אולם אותו הגיון לכאורה מתקיים. על מנת שלא להכעיס את עובד הציבור, אלה הנזקקים לשירותיו, פועלים או נמנעים מלפעול כדי שלא להכעיסו. לא כדי שהוא יהיה מחויב כלפיהם, אלא, כדי שלא יזיק להם. לכן נימוק זה לכשעצמו במקרים רבים לא יהא די בו. אף אם פורמלית מתמלאות הוראות החוק. ההליכה הדווקנית אחרי לשון החוק, תוביל לתוצאה אבסורדית.

הנימוק השני המצדיק ראיית מעשים אלה כמעשים של מתן שוחד, מתקיים כאשר המעשים כרוכים בשידולם או במעורבותם של אנשים נוספים. דהיינו המעשים יוצאים מהמעגל הפנימי של מבצע המעשים. הרציונל העומד מאחורי הרחבת המעשים אותם ראה המחוקק ובעקבותיו בתי המשפט, כמעשי שוחד, היה הרצון למנוע לא רק את מעשי השוחד המושלמים אלא אף את יצירתה של "סביבת השוחד". עצם יצירת פוטנציאל ההשחתה, די היה בו אף אם הפוטנציאל לא התממש וההשחתה לא נעשתה.

"העולה מן האמור הוא, שתכליתן המרכזית של הוראות עבירות השוחד למיניהן, לרבות אלה הכלולות בסעיפים 294(ב)ו- 295(א), היא, להרחיק עד כמה שניתן את עובד הציבור מן הפיתוי שבקבלת שוחד ואת נותן השוחד הפוטנציאלי מלהעמיד את עובד הציבור בפיתוי זה. המחוקק מיקד מבטו בעובד הציבור, וברצונו להגן עליו, קבע כי אף נסיון להעמידו בפיתוי (הצעה לפי סעיף 294(ב)) ואף מעשה הכנה לקראת פיתוי שכזה (תיווך בשוחד לפי סעיף 295 (א)), יחשבו כעבירה פלילית".  פס"ד בלדב ופס"ד רונן.

לכן, כאשר מעגל המעורבים מתרחב, ואנשים נוספים יודעים על המעשים, גדל פוטנציאל ההשחתה וראוי להאשים את יוזם המעשים, אף אם המניע הראשוני היה הרצון שלא להכעיס את עובד הציבור.]

[46] ראה גלעד צוויק, אתר מידה 27.2.2018, ואלי ציפורי, גלובס 25.3.2018. במאמרים אלה נטען כי בחינת הפרסומים על ציר הזמן, מלמדת כי היחס לנתניהו באתר "וואלה", ככלל, היה שלילי.

[47] קיים קושי רב לקבל טיעון של נבחר הציבור כי לא הייתה לו דרך חלופית לזכות בסיקור הוגן, אלא באמצעות לקיחת שוחד. טענות מעין אלה משמעותן, "נאלצתי" לפעול כפי שפעלתי.

לכן יש לבחון האם אכן היה "צורך" לפעול כאמור. לעמדתי, התנאים הקבועים להוכחת "הגנת הצורך" הינם נוקשים ויהא להערכתי קושי רב בנסיבות תיק 4000 לעמוד בתנאים אלה ולקבוע כי נוצר ספק סביר להתקיימותה של הגנה זו. במיוחד כאשר מדובר בראש הממשלה.

"סעיף 34יא לחוק העונשין… מורה כי: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא היתה לו דרך אחרת אלא לעשותו".

"סעיף 34טז לחוק העונשין מסייג את תחולת הגנת הצורך, וקובע כי הגנה זו לא תחול "כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה". לשון הסעיפים מלמדת אם כן כי תחולתו של סייג הצורך מותנית בחמישה תנאים מצטברים… כי המעשה היה דרוש באופן מיידי; כי הסכנה שהביאה לעשיית המעשה היתה מוחשית; כי הפגיעה שאותה ביקש המעשה למנוע היא פגיעה חמורה באחד מהאינטרסים המנויים בסעיף 34יא לחוק העונשין; כי בפני העושה לא עמדה חלופה אחרת מלבד המעשה; וכי המעשה מידתי ביחס לפגיעה החמורה הצפויה". פס"ד טביש.

אם לא מתקיימים תנאים אלה, אזי אין מקום לקבל טענתו של נבחר הציבור כי ביצע מעשי עבירה, ממניע מוצדק. ראה למשל טענותיו של שר האוצר לשעבר חה"כ אברהם הירשזון, כי נטל את הכספים אותם קיבל במזומן במעטפות, כדין, היות והיה זכאי לקבל כספים אלה. בית המשפט העליון דחה הטענה לעשיית דין עצמי, מעין זו. "המערער טוען כי היה זכאי לקבל את הכספים שבמעטפות המזומנים כמשכורת … ועל כן לא גנב כספים אלה. … בעיניו של האדם הרגיל, ההגון והסביר – מתאפיין מעשה נטילה שיטתי של מעטפות מזומנים בחוסר יושר העולה כדי מרמה … "'היתר עצמי'… שנוטל לעצמו העובד, אינו יכול לשמש כסות למרמה שבמעשהו"".

אזרח הסבור כי נגרם לו עוול אינו רשאי לפעול בדרך של ביצוע עבירות פליליות חמורות. קל וחומר כאשר מדובר בראש הממשלה. 

טענה הגנה נוספת אשר לכאורה ניתן להעלותה, היא כי מעשיו הנטענים של נתניהו – לקיחת השוחד בדרך של סיקור חיובי – נכנסים תחת כנפי ה"חסינות מהותית" של חברי הכנסת, היות ונאלץ לעשות כן לצורך מילוי תפקידו כחבר כנסת. להערכתי הסיכויים כי טענה מעין זו תתקבל הינם נמוכים ביותר. זאת, לאור פסיקת בית המשפט העליון אשר קבעה מהם המעשים הנכנסים תחת החסינות המהותית.

 "תפקידו של חבר הכנסת משתרע על פעולות מותרות בלבד. עם זאת, פעולות מותרות אלה יוצרות מטבען אפשרויות של גלישה לביצוען הבלתי ראוי והבלתי חוקי. גלישה זו תזכה לחסינות עניינית אך ורק באותם מקרים בהם הפעולה הבלתי חוקית נופלת לגדר מתחם הסיכון שהפעילות החוקית כחבר כנסת יוצרת מטבעה וטיבה.

אכן, סביב תפקידו כדין של חבר הכנסת מצוי מתחם של התנהגות, המשתרע על כל אותן פעולות אסורות – שאינן חלק מתפקידיו של חבר הכנסת – אך אשר התאוצה של ביצוע התפקיד יוצרת סיכון שהוא טבעי לתפקיד. כך, למשל, תפקידו של חבר הכנסת הוא לשאת נאומים בעניינים מדיניים. בדבריו אסור לו להוציא לשון הרע. עם זאת, הוצאת לשון הרע נמצאת בתחום הסיכון של חבר הכנסת, אשר צריך לשאת נאומים רבים, ולא תמיד יכול לבדוק את העובדות כהויתן. … פעולות אלה כה קשורות ושזורות בתפקידיו, עד כי קיים החשש כי אם חבר הכנסת יידרש ליתן הדין על פעולות בלתי חוקיות אלה, הדבר ישפיע במישרין ויגביל את יכולתו לבצע את תפקידיו כחוק. … מטרת החסינות למנוע מצב דברים שבו חבר הכנסת נמנע מביצוע פעולות מותרות, בשל החשש כי הן תגלושנה בשוליהן, לעבר פעולות אסורות. …ובלבד שפעולה בלתי חוקית זו כה קרובה מבחינה עניינית לתפקיד של חבר הכנסת, עד כי ניתן לומר כי היא כרוכה לה והיא מהווה חלק מהסיכון הטבעי לו נתון כל חבר כנסת." פס"ד פנחסי.

[48] בכך אעסוק בהרחבה בחלקו השני של המאמר. קיומה של הגנה בדין למעשים, שוללת את פליליות המעשה. הטענה לאכיפה בררנית, במובנה הבסיסי, משמעותה היא כי אף אם המעשים עולים כדי עבירה פלילית, אין הצדקה לעשות שימוש בסנקציה הפלילית כנגד המעורבים. זאת, לאור התנהלות רשויות אכיפת החוק במקרים דומים, בהם לא נעשה שימוש בסנקציה זו.

[49] ראה פס"ד גפסו: "ההיבט השלישי עניינו בהנמכת הרף הראייתי הנדרש להוכחת עבירת השוחד. כך למשל, באישומים בעבירות שוחד ניתן להרשיע על בסיס עדותו של עד המדינה, בלבד. זאת להבדיל מהעבירות אחרות בהן קיימת דרישה פורמלית לראיית סיוע – ראייה נוספת עצמאית התומכת בעדותו של עד המדינה."

הוראת חוק זו אין משמעותה כי בכל תיקי השוחד ניתן לוותר על הצורך בראיית סיוע, אלא, כי בתיקי שוחד, בהם עדותו של עד המדינה נמצאת אמינה, ניתן לוותר על הדרישה הפורמלית לראיית סיוע.

אולם, אם קיים קושי לתת אמון בעדותו של עד המדינה, אזי לא ניתן לבסס הרשעה רק על בסיס עדות זו. להשקפתי, כפי שמייד אפרט, קיים קושי לתת אמון בעדויות עדי המדינה בתיק 4000.

[50] אסקור תחילה את הקשיים הראייתיים המרכזיים בתיק וכיצד קשיים אלה משליכים על כל אחד מנדבכי הראיות, עליהם להערכתי התבסס כתב החשדות. בהמשך אבחן כיצד קשיים אלה משליכים על תמונת הראיות הכוללת בתיק. בחלקו הראשון הנוכחי של המאמר, אעסוק תחילה בקשיים הראייתיים בנוגע להוכחת מודעות נתניהו לסיקור החיובי.

בחלקו השני של המאמר בפרק העובדתי, אעסוק בשאלה האם הראיות אכן מלמדות כי רוה"מ העניק יחס המועדף ל"בזק", ואם עשה כן, האם הדבר בהכרח נבע מהסיקור החיובי אותו קיבל באתר "וואלה".

[51] סע' 1 לתמצית כתב החשדות. לפי כתב החשדות "מערכת יחסים זו כללה מתן טובות הנאה על ידי מר אלוביץ' למר נתניהו בדרך של היענות חריגה לדרישות סיקור של מר נתניהו ובני משפחתו בקשר לפרסומים באתר וואלה, שבשליטת מר אלוביץ' שהביא להטיית הסיקור באתר, ומנגד, הפעלת סמכויות שלטוניות על ידי מר נתניהו באופן שהיטיב עם קבוצת בזק ועם עסקיו של מר אלוביץ'."

כל זאת, במהלך התקופה שבין דצמבר 2012 עד ינואר 2017. נטען גם כי שוויין הכלכלי של ההקלות הרגולטוריות האמורות לאלוביץ', נאמד בכתב החשדות ב"רווח של כמיליארד ₪". יחס מועדף זה ניתן לכאורה הן ע"י נתניהו והן ע"י מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, אשר מונה ע"י נתניהו.

הסיקור החיובי נעשה לפי הנטען במספר דרכים שונות: היענות לפניות רוה"מ ומקורביו להסרת תכנים ביקורתיים כלפי ראש הממשלה וכלפי בני משפחתו; היענות לפניות לפרסום כתבות ותמונות מחמיאות של רוה"מ ורעייתו; בקשות לסיקור שלילי כלפי מי שנתפס כיריביו הפוליטיים של נתניהו. בנוסף, נטען גם למעורבות נתניהו ואנשיו במינויים של כתבים ועורכים באתר "וואלה". הסיקור החיובי נעשה לעתים ביוזמתם העצמאית של אלוביץ' ומקורביו בדרך של צנזורה עצמית.

[52] ראה תגובת סנגורי נתניהו מיום 26.11.18:" בניגוד לנטען בזק לא קיבלה הטבות מיוחדות מראש הממשלה ו"וואלה" לא נתן לו סיקור אוהד... מחקרים של "גלובס", "מידה" ואחרים מוכיחים שלאורך שנים ראש הממשלה קיבל ב"וואלה" סיקור עוין, שאף החמיר ערב בחירות 2015, מה שסותר לחלוטין את  טענת השווא על עסקה שנרקמה כביכול." "ראש הממשלה נתניהו אינו חבר של אלוביץ׳, מעולם לא ביקר בביתו ולא השתתף בשום אירוע משפחתי שלו. לא רק שאלוביץ' לא נהנה מהטבות מיוחדות, אלא שבתקופת כהונתו של נתניהו כשר התקשורת החל המשרד ליישם את רפורמת השוק הסיטונאי שפגעה קשות באלוביץ'. רפורמה זו שברה לראשונה את מונופול בזק בתקשורת הקווית, מוטטה את מניית בזק ועלתה לאלוביץ' ולבזק מיליארדי שקלים. הניסיון להפוך דוברות בסיסית לחלק מעסקת שוחד הוא מגוחך. אישי ציבור פועלים ישירות ודרך דוברים באופן שוטף כדי לקדם סיקור תקשורתי חיובי ולהסיר או לרכך תקשורת שלילית. אין בכך כלום." "המקור" ערוץ 10, מיום 26.11.2018.

"מדברים על תקשורת אוהדת. אני האישיות הציבורית הכי מושמצת במדינה. זה אבסורד שאומרים שקיבלתי תקשורת אוהדת. בוואלה קיבלתי אינסוף של כתבות שליליות". נאום נתניהו מיום 7.1.2019.

[53] בתיק 2000 טענת רוה"מ היא שונה – לא הייתה כל כוונה לממש הדיבורים על העסקה בין מוזס לנתניהו וכי הדברים נאמרו על ידו לצורך הקלטתו של מוזס.

[54] להערכתי מרכז הכובד של הראיות בתיק 4000 מצוי בנדבך הראשון – הסיקור החיובי. כאשר הנדבך השני – היחס המועדף הנטען של רוה"מ ל"בזק", מתבסס בין היתר על עדויות עדי המדינה, על עדויות חלק מאנשי משרד התקשורת ועל תכתובות אשר נתפסו בין המעורבים.

את הראיות בתיק ניתן לסווג למספר קטיגוריות מרכזיות: העדויות והראיות על פניותיהם של רוה"מ ומקורביו, לקבלת הסיקור חיובי ב"וואלה"; העדויות והראיות על מעורבות בני הזוג אלוביץ' או של בכירים באתר "וואלה", במתן הסיקור החיובי לרוה"מ ולרעייתו; תיעוד בזמן אמת של הפניות והתכתובות בנושאים אלה; עדויות עדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ; עדויות הגורמים המקצועיים המעורבים בהחלטות בעניינה של חברת "בזק".

חומר החקירה בפרשת 4000 טרם פורסם. להערכתי התפרסם רק חלק קטן ממנו, אם כי מאד משמעותי. ייתכן וכתב החשדות מתבסס על ראיות נוספות המצויות בחומר החקירה. למשל: הקלטות של שיחות בין המעורבים. המו"מ לעסקה בתיק 2000 בין המעורבים נלמד מההקלטות אשר ביצע ארי הרו. להערכתי הסיכוי לקיומה של "ראיית זהב" מעין זו בתיק 4000 ובה תיעוד של ההבנות והסכמות הנטענות בין נתניהו לאלוביץ', אינו גבוה. הראיות המחשידות המהותיות היו אמורות להיחשף כבר בשלב החקירה בפני החשודים, לאור חובתה של המשטרה להציג בפניהם את הראיות כנגדם ולבקש את התייחסותם.

[55] סע' 18 להחלטת היועמ"ש. ראה גם האמור בסע' 218 לכתב החשדות: כל התנהלותך שפורטה לעיל…נעשתה בתמורה לטובות ההנאה שבני הזוג אלוביץ' נתנו לך…"         

[56] ראה חוות הדעת של ד"ר אסף אילת – מ"מ ראש הרשות להגבלים עסקיים והדברים אשר אמרה ד"ר חי שגב  – יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. עדויות וחוות דעת אלה ונוספות, תפורטנה בחלקו השני של המאמר.

[57] דו"ח מבקר המדינה 2017 חלק 1, בעמ' 180-178, ובו צוטטה עמדתו זו של משרד המשפטים. הסדר ניגוד העניינים המוזכר בתגובה זו, מוצא ביטויו במכתבו של היועמ"ש מיום 14.6.16, לרוה"מ, עליו כבר עמדתי בהרחבה.

ראה ציטוטים נוספים מתוך דו"ח מבקר המדינה על עמדת משרד המשפטים:

"בתשובת משרד המשפטים ממרץ 2017 צוין כי החל מחודש מרץ 2016 (המועד שבו החל משרד המשפטים לבדוק את נושא ניגוד העניינים מול משרד התקשורת) משרד התקשורת נמנע מלקבל החלטות בעניינים הנוגעים לקבוצת בזק, המצריכים מעורבות של השר. לאורך תקופה זו, עמד משרד המשפטים בקשר אינטנסיבי עם הלשכה המשפטית במשרד התקשורת. משרד המשפטים הוסיף כי הנחת העבודה שלו היתה "כי רפורמות או מהלכים משמעותיים שמשרד [התקשורת] קידם לפני כן או ביקש לקדם באותה העת היו נודעות לנו".

משרד המשפטים הוסיף וציין כי במסגרת תפקידו כשר התקשורת רה"ם לא קיבל החלטות שנויות במחלוקת לפני שגובשה חוות הדעת. עוד צוין כי לו היה המשרד רואה צורך בבירור מעמיק יותר אודות החלטות מסוימות, הוא היה עושה כן. מאחר שלא נמצא שיש צורך שכזה, הוא לא מצא לנכון להוסיף ולתשאל את רה"ם אודות שיחותיו האישיות עם מר אלוביץ, שכן די היה במידע שנמסר על מנת לקבוע כי יש אפשרות ממשית של חשש לניגוד עניינים.

משרד המשפטים הוסיף כי בתקופה הרלוונטית שקדמה לגיבוש ההסדר ובעת גיבושו אמנם נעשו ניסיונות להגיע לידי פתרונות מוסכמים עם בזק, אולם לא הייתה החלטה שהיטיבה עם בזק באופן ספציפי שניתן היה להצביע עליה כהחלטה שעשויה להיות שנויה במחלוקת, וככזו שעשויה להיות נעוצה, בשורשה, בפגם של ניגוד עניינים.

משרד המשפטים ציין שההחלטה להימנע מבירור פרטני של סוגיות ספציפיות שהוכרעו בעבר, התקבלה גם על רקע ההנחה המעשית ולפיה הם ערים לכל הסוגיות השנויות במחלוקת והמשמעותיות."

להשקפתי, בנסיבות האמורות אף אם היועמ"ש סבר כי קיימות ראיות רבות המוכיחות כי נתניהו הוא אשר גרם ליחס המועדף לחברת בזק (ולהערכתי כפי שנראה בהמשך, קיים קושי להוכיח חלק משמעותי מטענות אלה. גם אין בכך צורך משפטי) כתב החשדות היה צריך להיות מנוסח בנושא זה, בצורה מתונה יותר.

[58] ראה סעיף 1 לתמצית כתב החשדות: "בתקופה שבין דצמבר 2012 עד ינואר 2017 התקיימה בין השניים מערכת יחסים הדדית של "תן וקח"."

[59] "חפץ סיפר לחוקרי המשטרה כי ב-2014 ביקש ממנו אלוביץ' להיפגש בדחיפות עם נתניהו, … נכנסתי לחדר העבודה של נתניהו … סיפרתי לו ששאול קרא לי והיה בלחץ עצום. הסברתי לו בקווים כלליים לגבי גלעד ארדן ומנכ"ל משרד התקשורת, ששאול טוען שסוחטים אותו. אמרתי לו ששאול ביקש שאני אעביר לו את המסמך הזה ונתתי לו אותו ואמרתי לו ששאול מבקש להיפגש איתו בדחיפות בנושא המסמך הזה". אביעד גליקמן, חדשות ערוץ 13 מיום 3.9.2109. 

[60] הטענה כי עסקת השוחד הנטענת התגבשה כבר במהלך הפגישה בני הזוג נתניהו לבני הזוג אלוביץ' בסוף 2012 יש עימה להבנתי קשיים ראייתיים רבים נוספים. הפניות מטעמו של נתניהו, לסיקור חיובי רובן המכריע נעשה לאחר 1.12.2013. זאת, פרט לאפיזודה קצרה בינואר 2013 בתקופת הבחירות – אשר להבנתי הייתה סוג של ניסוי כלים.

מכתב החשדות עולה כי לא היו פניות נוספות עד 1.12.2013. אותן פניות מוקדמות מינואר 2013 באמצעות זאב רובינשטיין, יש עימן כפי שנראה בהמשך קושי ראייתי משמעותי. הן כי לא פעם מדובר בעדויות שמיעה והן כי לא ניתן ללמוד אף מאותן עדויות שמיעה, מעבר לספק סביר, כי המעשים אכן נעשו בידיעתו של נתניהו.

גם בצידה השני של עסקת השוחד הנטענת – התמורה ע"י נתניהו, יש קושי עם הטענה כי עסקת השוחד התגבשה כבר בסוף 2012. נתניהו כלל לא כיהן שר התקשורת עד לנובמבר 2014. בתקופה בה כיהן גלעד ארדן כשר התקשורת להערכתי יהא קשה מאד להוכיח כי ארדן פעל לטובת בזק בהנחיית נתניהו. הראיות כפי שנראה בהמשך, דווקא מוכיחות כי מדיניותו של ארדן, באישורו של נתניהו, הובילה לפגיעה ברווחיה של בזק.

להבנתי, מרכז הכובד של הטענות בכתב החשדות למתן "התמורה" ע"י נתניהו, עוסקות בתקופת בה החל לכהן כשר התקשורת ואף לאחריה – דהיינו לאחר נובמבר 2014 ובעיקר לאחר מינוי של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת ביוני 2015.

מרבית הפעולות הנטענות של נתניהו עד למועד זה הן בעיקרן "טכניות" – חתימה על היתרים המאשרים העברת השליטה או העברת המניות בבזק או בחברות הבת שלה. לרוב מדובר בחתימה על מסמכים אשר הוכנו מראש ע"י הצוות המקצועי במשרד. טענות אחרות בכתב החשדות למתן התמורה ע"י נתניהו, כמו "ההנחיה" לארדן להיות קשוב לבזק – הוכחשו ע"י ארדן.

לעמדתי, לו המעשים בתיק היו מסתיימים בנובמבר 2013, לא הייתה הצדקה להגיש כתב אישום כנגד נתניהו בעבירה של לקיחת שוחד.

לכן, יש להבנתי קושי רב לטעון כי עסקת השוחד התגבשה בסוף 2012. במיוחד כאשר אותה עת, המדיניות ב"וואלה" של היענות לבקשות לסיקור החיובי מטעמו של נתניהו, עדיין לא הפכה לשיטתית. יחד עם זאת, המעשים אשר נעשו ערב הבחירות בינואר 2013 היו להשקפתי מעין "קדימון" או סימן לבאות להמשך הדרך.

[61] ראה סע' 14 לתמצית כתב החשדות: "בכתב החשדות שנמסר לחשודים מפורטות דוגמאות מרכזיות לדרישות אלה ולאופן ההיענות להן".

[62] סע' 176 לכתב החשדות: "לאחר שיחה זו, התקיימה שיחת ועידה משולשת בהשתתפותך, ובהשתתפות חפץ ויאיר נתניהו…    נתניהו: צריך לטפל פה בשני דברים אחד זה אלוביץ', אז למה לא אמרת לי שהוא לא עשה כלום, שהוא סרב לך להוריד את זה? "

[63] סעיפים 144, 156, 160, 177, 182, ו – 226 לכתב החשדות.

[64] לעמדתי, ייתכן ומדובר במשאלות, מסקנות, פרשנויות או תובנות של אלוביץ'.

נראה כי אלוביץ' ניסה לטעת אצל שומעיו את התחושה כי קיימות הבנות כאלה או אחרות, בינו ובין נתניהו וכי קיימת זיקה בין ההיענות לבקשות לסיקור החיובי ובין היחס של נתניהו לבזק. אמירות אלה הן כאמור להשקפתי מגמתיות. אולם, גם אם נצא מההנחה כי הן אינן מגמתיות, וננסה להסיק מתוכנן על מה התבססו דבריו אלה של אלוביץ', לא ניתן לקבל תשובות חד משמעיות.

האם הדברים מתבססים על הסכמות מפורשות? על הבנות משתמעות? הבנות אשר ממילא אינן מחייבות בהכרח את נתניהו. בפועל מדובר לרוב על אמירות כלליות. במקרים ספורים משתמע מהאמירות כי הן מסתמכות על פניותיו של נתניהו בנוגע לסיקור, פניות אשר להשקפתי ככלל הן לגיטימיות. לעתים משתמע מהאמרות כי אלוביץ' מנמק את בקשותיו בפעולות נתניהו למען בזק. פעולות אשר לעתים לא ניתן לעמוד על טיבן הברור. קושי זה רק מתגבר לאור דברי אלוביץ': " תנסה לעזור לו למרות שלא מגיע לו. … אני מתכוון לגדול שיודע לבקש אך בדרך כלל זה חד צדדי…"

[65] אעסוק בהרחבה בהמשך המאמר במגמתיות ובהיעדר האמינות של אמירותיו אלה של אלוביץ'.

להשקפתי אין באמרות אלה, כדי לגבש ממצא מרשיע כנגד נתניהו. קשיים אלה, כפי שאפרט בהמשך, קיימים גם ביחס לציטוטים מאמרותיו של זאב רובינשטיין. לא ניתן ללמוד מאמרותיו עם מי בדיוק הוא שוחח מבני הזוג נתניהו. כך גם לגבי המגמתיות האפשרית האמורה, בדברי רובינשטיין.

[66] יכול והדבר נבע מתובנות פנימיות שלהם, יכול והדבר נבע מהלחצים אשר הופעלו עליהם ויכול והדבר נבע משילוב סיבות אלה. לא תמיד ניתן להתחקות אחר התהליכים הפנימיים אשר הובילו להחלטה מעין זו. יחד עם זאת ברי כי הפיתוי אשר הונח בפני עדי המדינה היה משמעותי ביותר. פיתוי זה לצד גרסאותיהם הסותרות בעבר יוצר קשיים משמעותיים במתן אמון בגרסתם החדשה.

[67] ראה למשל הדברים אשר נאמרו לניר חפץ במהלך חקירתו, כך לפי הפרסומים:  

"יש מצב גדול מאוד שאחרי כל הסיפור הזה פה הילדים שלך לא ירצו להיות איתך בקשר יותר, וגם אשתך. למה? בגלל שאתה שומר על זכות השתיקה בשביל כמה עסקנים ששומרים על התחת שלהם אבל לא על שלך. אני אומר לך שההשלכה פה מעבר לפלילים וכלא. התא המשפחתי שלך כרגע נמצא בסכנה בעקבות אותה פצצה שאמרתי לך שתגיע בזמן הקרוב מאוד". אלי סניור, ידיעות אחרונות מיום 8.9.2019.

להשקפתי, אף אם מרבית חקירת עדי המדינה נעשתה כדין וללא כל דופי, די במשפטים ספורים אלה כדי ללמד כי במקטע זה של החקירה, מדובר בחקירה שאינה הוגנת (זאת בהנחה שהציטוט אכן מדויק). אמירות אלה להבנתי, משמעותן: קיימת סבירות גבוהה כי הילדים שלך ואשתך לא ירצו להיות איתך בקשר וכי התא המשפחתי שלך נמצא בסכנה כאשר אתה מגן על אנשים אחרים בהתנהלותך עד כה.

אמירות מעין אלה הנאמרות על ידי איש מרות לאזרח העצור אותה עת, הינן מאד בעייתיות. "אדם הנתון בחקירה בגין עבירות שבביצוען הוא חשוד עשוי לחוות לחץ נפשי ואי-נוחות פיזית שהם אינהרנטיים למצב שבו הוא שרוי"… "שככלל, חקירה על-ידי אנשי מרות מהווה סיטואציה מורכבת ולוחצת עבור כל מי שנחקר בתנאי מעצר כשהוא ניצב לבדו מול חוקריו"

בפסיקה נקבע כי מותר לעשות תרגילי חקירה ואף מותר להפעיל לחצים מסוימים על הנחקר, אולם יש קוים אדומים מהם לא ניתן לחרוג.

לגיטימי לומר לעד כי הוא צפוי לרצות עונש מאסר בפועל ממושך בגין מעשיו. לגיטימי אף לומר לו כי משפחתו עלולה לסבול מכך. אולם, יש קושי רב בלגיטימיות של אמירות כגון: יש סבירות גבוהה כי ילדיך ואשתך ינתקו אתך את הקשר. תתכבד המשטרה ותציג מחקר אמפירי ממנו עולה כי קיימת סבירות גבוהה כי משפחתו של נחקר הנחשד בפלילים תנתק אתו את הקשר, אם לא ישתף פעולה בחקירתו.

אמרות אלה אינן ראויות להשקפתי, היות ומטרתן העיקרית הייתה לשבור את רוחו של הנחקר. "חקירה או תחבולה שמטרתה לשבור את רוחו של הנחקר הינה פסולה".

[68] לצד האמירות הבעייתיות האמורות לעדי המדינה, ראינו ההתנהלות הבעייתית של המשטרה ברמיזות לאלוביץ', באמצעות בנו, כי סניגורו מזיק לאינטרסים שלו.

אמירות מעין אלה, בנוגע לסוגיית הייצוג ואף חמורות מהן נאמרו גם לניר חפץ:

" החוקר: …קח בחשבון, כנראה אתה משווה את העורך דין שלך למנתח, או רופא. … אם אותו מנתח או רופא יכול לגרום למותך, או שאתה באיזשהו שלב מבין כי הרופא, האבחנה שלו לא נכונה, אולי צריך להחליף רופא, וזה קורה. בדיוק כמו שהוא יכול להציל אותך – כך הוא גם יכול להרוג אותך".

ניר חפץ: "אני מסכים איתך. …

החוקר: שישב לך בראש שלפעמים אולי הרופא, אותו רופא שאנחנו נעזרים בו, אולי הוא לא טוב בשבילנו. כן, אם אין ראיות נגדך, ואתה לא עונה לעניין, הכול בסדר, כי אין לי ראיות, אני לא יכול להוכיח שום דבר ממה שאני שואל אותך, אלא אם כן ענית לי והודית במה ששאלתי אותך".

חפץ: "כן, אבל אני עונה".

החוקר: "אתה לא עונה." חן מענית גלובס, מיום 9.9.2019.

דברי היועמ"ש במכתבו מיום 10.9.2109 ליו"ר לשכת עוה"ד, על הפסול אותו הוא רואה בהתערבות גורמי חקירה בסוגיות ייצוגם של הנחקרים, אמורים לחול להשקפתי על התבטאויות מעין אלה. "ניסיון להתערב שלא כדין ובאופן לא ראוי במרחב הייצוג של חשוד עם עורך דינו הוא פסול מכל וכל".

לעמדתי, אמירות מעין אלה, לעדי המדינה ולנחקרים הנוספים, נועדו לשבור את רוחם ו/או לפגוע בייצוגם. אמרות אשר להשקפתי לא היה להן מקום, עם כל הרצון לאפשר למשטרה לבצע את עבודתה.

בנוסף, כפי שנראה בהמשך, הימנעות המשטרה מחקירה באזהרה, כאשר הדבר התחייב להשקפתי, כמו למשל בעניינו של אילן ישועה, הינה התנהלות לא ראויה של רשויות החקירה.

בנוסף לעמדתי, חלקים מחקירתו של איתן צפריר לא היו הוגנים, כפי שאפרט בהמשך. אף אם המשטרה סבורה כי העד לא אמר אמת, והייתה מעוניינת כי העד ישנה תשובותיו, אין בכך הצדקה להטיח בו דברים מהם השתמע כי כאשר תשובותיו הבעייתיות תפורסמנה הדבר ייפגע במעמדו.

לא לחינם שאל העד בתגובה את השוטר אם הוא סוחט אותו.

[69] פס"ד יונה לוי. אין חולק כי החקירה המשטרתית אינה תמיד מאפשרת שימוש בכפפות של משי וכי אין מדובר ביקור ידידותי באולם קונצרטים: "אמירות כוזבות מן הסוג שהשמיע החוקר באזני עידן היא אחת מאותן תחבולות שבהן רשאים חוקרים להשתמש ואילו פסילתה כמניפולציה היא גורפת ומרחיקת לכת ועשויה לשמוט מידי החוקרים כלי חקירה יעיל וחשוב ב"מאבק המוחות" המתנהל לעיתים קרובות בחדר החקירות בין החוקר לנחקר ושאינה חוצה את גבול המותר."

[70] אמרות עדים הנמסרות עקב שיטות חקירה פסולות יכולות להיפסל משני טעמים: פגיעה ברצונו החופשי של העד (ראה למשל "הלכת מועדי" העוסקת בהודאות נאשמים. הפסיקה יישמה מבחנים אלה, אף על נחקרים אשר העידו במשפטם של נאשמים אחרים. להלכה זו יש חריג ולפיו שימוש בשיטות חקירה ברוטליות הפוגעות בצלם דמות האדם יביא לפסילת ההודאה שהושגה באמצעותן. גם כאשר רצונו החופשי של נחקר לא נפגם כתוצאה מהן) וכללי הפסלות הראייתיים יצירי הפסיקה – הלכת יששכרוב ויישומה בפסיקה.

הלכות אלה יושמו כאמור, אם כי עדיין לא באופן מלא, על חקירתם של עדים. (ראה: "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית ותחולתה על עדים", גיא רובינשטיין ומשה סרוגוביץ, פורום עיוני משפט מב. ראה גם פס"ד ז'אנו, פס"ד פרחי, פס"ד יהודה ופס"ד זהאדה. לפי הגישה המצמצמת העולה מחלק מהלכות אלה, "רק פגיעה בעלת "עוצמה מיוחדת" בזכויותיו של עד בחקירה תצדיק פסילת ראיה שהושגה באמצעות פגיעה זו, במשפטו של הנאשם).

להתרשמותי מהראיות אשר התפרסמו, לחצים אלה לא פגעו ברצונם החופשי של העדים. יחד עם זאת השימוש ב"איומים" או באמירות משפילות יכול להיחשב כחקירה לא הוגנת ופסולה.

"תהא זו פגיעה בעלת עוצמה מיוחדת שנגרמה לעד בחקירתו, למשל שהודעתו נמסרה נוכח איומים… שיצדיקו להורות על פסילתה של ראיה כזו במשפטו של הנאשם"

לכן, בנסיבות מסוימות יכול ואמירות אלה אף יצדיקו פסילת תוצרי חקירה זו. "השאלה מה ייחשב כאמצעי פסול אשר השימוש בו לצורך חילוץ הודאה מנחקר יביא לפסילתה כראיה מכוח סעיף 12)א) אינה פשוטה ואין לה תשובה ממצה אחת. עם זאת, ישנם מספר אמצעי חקירה שהפסיקה קבעה לגביהם כי הם פסולים על פניהם. אמצעים אלו, המכונים "אבות הפסול", כוללים שימוש באלימות או איום באלימות, השפלות וגידופים, פיתוי והשאה, מרמה, ושיטות חקירה בלתי הוגנות שמטרתן לשבור את רוחו של הנחקר".

"השגת ראיה מפלילה נגד הנאשם, תוך הפעלת אמצעי פסול בחקירתו של עד, איננה רק הפרה של זכויותיו של העד, אלא גם פגיעה בזכותו של הנאשם עצמו להליך הוגן; וכאשר הפרות "עקיפות" אלו נעשות על ידי הגורם החוקר במכוון, כטקטיקה חקירתית, יש בכך כדי לחזק את הצידוק להחלת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית מקום בו האמצעי הפסול שימש בחקירתו של עד. … עשיית שימוש בראיה שהושגה בדרך בלתי כשרה באמצעות פגיעה בזכויותיו של עד כנחקר, עלולה בנסיבות מסוימות להכתים את הרשעתו של הנאשם בפלילים ולפגוע בלגיטימיות שלה. "

מנגד ראה: ""חשוד בחקירה מצוי בלחץ נפשי ואי נוחות רבה שהיא מובנית במצב בו הוא נתון. חקירה מעצם טבעה מעמידה את הנחקר במצב קשה. אין המטרה של החקירה, שהינה הגעה לחקר האמת, מצדיקה את השימוש בכל האמצעים…לעיתים משתמשים החוקרים במשפחת הנחקר לצורך הפעלת לחץ נפשי על הנחקר על מנת לקדם את החקירה.

הכשרת לחץ מעין זה תלויה בנסיבות העניין- באופן בו נעשה השימוש במשפחה על-ידי החוקרים, במאפייניו של הנחקר וכדומה, והיא לגיטימית כל עוד היא מפעילה לחץ בלבד ואין בה כדי לשבור את רוחו של הנחקר או כדי להביאו להודות במה שלא עשה. כך למשל נפסק כי איומים על פגיעה אפשרית במשפחה, למשל על-ידי פרסומים מכפישים בתקשורת, הינם פסולים, ואם מפריזים בהם ניתן אף לראות בכך סחיטה …עם זאת, לחץ נפשי …באשר לעוגמת הנפש שגרם למשפחתו ולאימו כתוצאה ממעשהו הוא לגיטימי בעיני. מצג השווא שהוצג בפני איתמר כי אימו, אשר הגיעה לבית המעצר להביא לו חפצים אישיים, אינה מסוגלת להיפגש עימו לאחר שנשברה, מעורר אמנם קושי וחוסר נוחות רבה ויש להזהיר ולהיזהר בשימוש בו, אך ספק אם אכן מדובר בתחבולה פסולה בנסיבות העניין."

ראה גם: "חקירתו … אינה חפה מפגמים אך להשקפתי פגמים אלו, גם בהצטברם, אינם יורדים לשורשו של עניין על פי המבחן הכפול הנוהג לעניין קבילות ההודעה ואינם מצדיקים את פסילתה.".

בסיכומם של דברים, נראה כי ההכרעה בנושא זה תיעשה על בסיס שני פרמטרים מרכזיים: האם החקירה המשטרתית בכללותה לא הייתה הוגנת, לאור מידת הסטייה מהכללים של חקירה הוגנת, והשפעתם של פגמים אלה על כלל הראיות אשר נאספו.

להערכתי בסופו של יום ראיות אלה לא תיפסלנה. אולם יהא לכך השלכה על משקלן הראייתי. זאת, כאמור בנוסף לקשיים הרבים האמורים באמינות עדותם של עדי המדינה.

[71] "ראה הפרסומים בנוגע לגרסתו החדשה של פילבר: "היום אני מבין שניצלו אותי" "באתי לעבוד באמונה, מצאתי את עצמי בצבת של לחצים שגרמו לי לדחק גדול מאוד. אני לא יזמתי את כל זה, אני מבין שזה תוכנן עוד לפני המינוי שלי ולכן נכשלתי. היום אני מבין שהייתי כלי משחק, רציתי להיות מנכ"ל מקצועי". גיא פלג, חדשות ערוץ 2, 21.2.2018.

[72] די באמור בהמלצות המשטרה בתיק 4000 כדי להבין למשל עד כמה מצבו המשפטי של פילבר היה חמור. "במסגרת חקירה זו אותרו ראיות משמעותיות, אשר הצביעו על חשדות לעניין התנהלותו והתערבותו הפסולה של מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, בענייני חברת בזק ושאול אלוביץ' בסוגיות רגולטוריות שונות. כל זאת, תוך הסתרת פעילותו זו מעיניהם של גורמים מקצועיים ומשפטיים במשרד האוצר, במשרד התקשורת ומשרד המשפטים, ותוך העדפת האינטרסים של שאול אלוביץ' ובזק על פני האינטרס הציבורי."

[73] התנהלותו של מיקי גנור – עד המדינה בתיק 3000, אשר חזר בו מחלק מהדברים אותם מסר בעדותו במסגרת ההסכם, ממחישה זאת היטב. לעניין הקושי לתת אמון בעדי המדינה המשנים גרסתם לאחר קבלת הקלות ניכרות – ראה פס"ד אלון חסן. יחד עם זאת יש לזכור את השיקולים אשר הובילו להסרת הדרישה הפורמלית לראיית סיוע לעדות עד המדינה בתיקי השוחד – היות שעבירות אלה, מתבצעות לא פעם בחדרי חדרים.

לכן, אם עדותו של עד מדינה מעוררת אמון וניתן אכן להסתמך על דבריו, ניתן להסתפק בה לצורך הרשעה. כאמור אין זה להשקפתי מצב הדברים בנוגע לעדותם של חפץ ופילבר. מדובר בעדים אשר מגרסתם עולה כי באופן שיטתי לא אמרו אמת בעבר. יכול והם כעת מספרים את האמת לאמיתה. אולם, חוסר רתיעתם בעבר שלא לומר אמת, מקשה לתת אמון בגרסתם החדשה. גרסה אשר במובנים רבים הינה היפוכה של גרסתם הקודמת. 

[74] דוגמא לקשיים בגרסאותיו החדשות של פילבר, ניתן למצוא בגרסה אשר התפרסמה: "הוא (הכוונה לנתניהו) אמר לי אל תבטל את התחרות אבל תראה מה אפשר לעשות בנושא של המחירים, אולי למתן את זה על יותר זמן או פחות… הוא הראה עם היד איזו תנועה של הורדת מחירים שבמקום שתהיה חדה וחריפה, שתהיה יותר מתונה. … ואז הוא אומר גם הבנתי שצריך לגמור את המיזוג של בזק ויס." גיא פלג, חדשות ערוץ 2, 27.8.2019.

להבנתי, במהלך יוני 2015 – המועד הנטען לשיחה זו בין נתניהו לפילבר, היכולת של פילבר להשפיע על מרבית תעריפי בזק הייתה נמוכה (התקיימו בתקופה זו גם הליכים משפטיים בעקבות עתירות של בזק כנגד החלטות הקשורות לטלפוניה הסיטונאית. ראה למשל בג"צ 8976/14). הוועדה להסדרת תעריפי בזק – ועדה בראשותו של רו"ח ראובן גרונאו ביחד עם משרד הכלכלה, קבעה את מרבית התעריפים של שירותי בזק הרגילים ושל שירותי "השוק הסיטונאי". כך למשל התעריפים אשר נקבעו בסוף שנת 2014 כללו גם את שיעורי התעריפים לשנים הבאות וזאת עד לשנת 2018. ראה חוות הדעת של רו"ח ראובן גרונאו והרן לבאות, מיום 16.11.2014 (בעמ' 20 לחווה"ד). לכן, בתקופה האמורה לא הייתה אמורה להתבצע ירידת מחירים משמעותית בתעריפים של שירותי בזק. בפועל במהלך השנים אותן שנים גם לא היה שינוי משמעותי במרבית תעריפי בזק.

אין חולק כי למנכ"ל משרד התקשורת הייתה השפעה רבה על קביעת מדיניות המשרד. אולם דווקא יכולתו להשפיע על הפחתת התעריפים של בזק הייתה נמוכה היות והם נקבעו מראש ע"י גורמים חיצוניים מקצועיים.

לכן יהא קושי לקבל את הטענה כי נתניהו, אשר הינו בעל ידע וניסיון רב בתחומי הכלכלה השונים, פנה לפילבר לטובת אלוביץ', דווקא בנושא בו לפילבר לא הייתה השפעה מהותית.  

[75] עמית סגל חדשות ערוץ 2, 7.8.2017. על השאלה האם נתניהו לא הנחה אותו לעשות את הדברים, השיב פילבר: "מעולם לא דיברתי אתו על הדברים האלה, מעולם לא עלה הנושא הזה בשיחותינו."

ראה גם דברים נוספים אשר פילבר אמר בראיון: "כל מה שאני עשיתי ב-2015 היה להוסיף תנאי נוסף לבזק, שאם הם רוצים שזה יתקיים הם חייבים להשקיע בתשתיות מיליארדי שקלים. זה הכל, אין פה בכלל עבירה. על מה אפשר לדבר"?

פילבר סיפר גם על חקירתו ברשות לניירות ערך: "הסברתי להם שכל מה שקידמתי היה בהתאם לסמכויותיי כמנכ"ל על בסיס מדיניות של קודמי". לכן טען פילבר בראיון כי "אני לא אהיה עד מדינה".

[76] ראה הגרסה אשר מסרו סניגוריו בשמו: "לא נמצאה ולו החלטה אחת שקיבל במהלך כהונתו שהיתה מנוגדת לדין או לאינטרס שבקידום שוק התקשורת". דה מרקר 6.11.2017. ברי לי כי סנגוריו של פילבר מסרו תגובה זו על סמך הדברים אשר פילבר מסר להם.

[77] ראה דברי פילבר: "בזק היא אכן חברה רווחית ומצליחה עם כסף. ויש שאלה מה עושים עם הרווחיות העודפת". "הייתה גם תפיסה, אני מודה, שבאה ואמרה: 'אוקיי, יש שם הרבה רווח – בואו נחלק אותו בין החברות האחרות לצורך רווחיות'. אני במדיניות שונה, והיא על דעת ראש הממשלה, בעניין הזה, … אני רוצה שהכסף הזה יושקע מחדש בתשתיות, לשדרג את יכולת התשתית הנייחת במדינת ישראל". פרוטוקול דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, 7.3.2016 בעמ' 18.

[78] עמית סגל חדשות ערוץ 2, 6.11.2108.

ראה גם הפרסום אשר נעשה לכאורה ע"י פילבר בינואר 2019, זמן רב לאחר החתימה על הסכם עד המדינה בחשבון הטוויטר שלו. פילבר תייג תחת "הערות "אהבתי"" כתבה של אבי וייס באתר telecomnews מיום 1.1.2109 אשר כותרתה: "המסמכים בנושא בזק-YES (תיק 4000) מוכיחים תפירת תיק" לאיש הלא נכון!" בכתבה נטען כי בתיק 4000 "נתפר" תיק כנגד נתניהו.

[79] ניב רסקין, גל"צ 30.5.2017. מהפרסומים עלה כי ניר חפץ מסר עדות, שלא באזהרה, ברשות לניירות ערך בדצמבר 2017 וכי לאחר מעצרו בפברואר 2018 הוא שמר על זכות השתיקה והפנה לעדותו הקודמת בה ככל הנראה לא מסר גרסה מפלילה.

[80] "לא מן הנמנע, אפוא, כי מדובר ביוזמה עצמאית של אותם פעילים שלא תואמה מראש עם גפסו. … על כן המסקנה כי גפסו לא עמד מאחורי השיחה של הפעילים עם המתלונן וכי מדובר ביוזמה עצמאית שלהם, מתיישבת עם ההיגיון ועם השכל הישר לא פחות מאשר הקביעה שקבע בית המשפט המחוזי ולפיה מדובר בשיחה שהייתה מתואמת עם גפסו." פס"ד גפסו.

הרשעה בביצוע מעשים פליליים ע"י מקורביו של בעל המעמד הבכיר, ולמענו, מבלי הוכחת מעורבותו שלו במעשים, אינה ייחודית רק לעבירת השוחד. ראה למשל תיק הרצח של ראש האגודה הנוצרית האורתודוכסית ביפו. בביצוע הרצח הורשעו רק המקורבים. כאשר מי שהואשם כבעל המניע המרכזי למעשים, זוכה אף מעבירת קשירת הקשר לרצח. ראה פס"ד דלו.

מדובר בפועל בהתנהלות כמו של "שוליית הקוסם" או של "החתול במגפיים" הפועלים למען אדוניהם, תוך השימוש בשמם ובכוחם, מבלי ידיעתם. [ניתן למצוא דוגמאות להתנהלות מעין זו גם בספרות מהשנים האחרונות. ראה למשל מעשיהם של הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר רון ויזלי וחבריהם אשר הקימו את "צבא דמבלדור", זאת, מבלי ידיעתו של דמבלדור. (ג'יי קיי רולינג, הארי פוטר ומסדר עוף החול]. 

[81] תמר אלמוג, כאן חדשות 11, מיום 9.8.2019.

[82] מכתב החשדות ניתן ללמוד כי לחלק מהעדים בלשכת הדוברות של רוה"מ יהא קושי לאמת את הנטען ע"י ניר חפץ: "העברתם את מרבית דרישות … דרך חפץ, ומיעוטן הועברו באמצעות … דובריך בועז סטמבלר, שי חייק ורן ברץ (סע' 135).

[83] ראה דף הטוויטר של גלעד ארדן מיום 28.2.2019. ראה גם תגובת לשכת השר ארדן: " עולה מעדותו עובדה מרכזית אחת אותה תיאר לחוקרים ושעליה אין מחלוקת ואין עוררין: ראש הממשלה מעולם לא ניסה לעצור, להשפיע או להתערב בשום דרך או צורה ברפורמות שקידם השר ארדן במשרד התקשורת, למרות שהן פגעו פגיעה ניכרת בבזק ובמר אלוביץ." חדשות 12 מיום 29.8.2019. אתייחס לכך בהרחבה גם בחלקו השני של המאמר לגבי הקשיים בהוכחת היחס המועדף.

[84] ראה גלובס 5.3.2018.

[85] " החוקרת: … בעדות הקודמת שלך, … (לא) רוצה להיות בוטה. אני אגיד שאתה שקרן. … עכשיו בידך יש שתי אופציות – עו"ד איתן צפריר – או שאתה יושב כאן כאחרון העבריינים ומשקר לפרוטוקול ועונה תשובות בלתי הגיוניות בעליל שלא מתקבלות על הדעת וגם לא מתיישבות עם הראיות שיש בידינו היום … אתה רוצה לשקר, אתה יכול לשקר…אתה שם את עצמך במגרש של גדולים ממך, אתה לא שם. אתה לא יודע לשחק שם. זה גדול עליך באלף מידות…"

צפריר: "תשאלי את השאלות ואני אענה על השאלות. …. סיפרתי את מה שאני יודע. …תעמת אותי. … עם חומר הראיות שברשותך. תעמתו אותי עם חומר הראיות שברשותכם"….

החוקרת: "כשאתה תשקר אני אחליט מתי אתה שותק ומתי אתה מדבר".

צפריר: "ואת לא תדברי אליי בצורה לא מכובדת, אוקיי?"

החוקרת: "אתה לא מכבד את עצמך. אתה יושב כאן כאחרון העבריינים". … מעניין אותי לדעת איך הלקוחות שלך מה יחשבו על עורך דין איתן צפריר שיושב בחקירה פלילית כאחרון העבריינים".

צפריר: "אה, עכשיו את גם סוחטת אותי? עכשיו את גם סוחטת אותי?". החוקרת: "סוחטת?" צפריר: "כן". גלובס, 11.9.2109.

להשקפתי מותר היה להטיח בעד כי הוא משקר. מותר היה להגיד לו כי תשובותיו אינם מכבדות את מעמדו. אולם אסור היה לרמוז לעד כי כאשר תשובותיו תתפרסמנה הדבר יפגע במעמדו, ובעצם בפרנסתו כעו"ד. אין כל סיבה כי לקוחותיו של עו"ד צפריר יידעו על תשובותיו, אלא אם מאן דהוא ידאג במכוון לפרסמן.

[86] ראה למשל הנטען בסע' 208-209 לכתב החשדות. ניתן  להעריך כי לפחות חלק מעדים אלה סיפרו על התנגדותם המקצועית בעבר למדיניות אותה היתווה שלמה פילבר – מנכ"ל משרד התקשורת בעניינה של חברת בזק.

יחד עם זאת, אף מכתב החשדות עולה כי חלק מהעדים שינו עמדתם, לא כתוצאה מדרשותיו של נתניהו, אלא: "כתוצאה מעמדתו של פילבר, כמנכ"ל, הסירו הגורמים המקצועיים את התנגדויותיהם לאישור העסקה ללא תנאים." (סע' 214).

[87] פילבר מונה כזכור ע"י נתניהו למנכ"ל המשרד ביוני 2015, במקומו של אבי ברגר. נתניהו החל בתפקידו כשר התקשורת בנובמבר 2104 והוא פיטר את ברגר לאחר כחצי שנה במאי 2105. אבי ברגר התראיין בערוץ 2 זמן קצר לאחר פיטוריו. מתשובותיו אכן עלה כי חלק מעמדותיו המקצועיות לא תמיד היו מקובלות. יחד עם זאת ברגר מנגד גם לא טען כי קיבל הנחיות פסולות או כי הוא נדרש ע"י נתניהו לשנות ממדיניותו כלפי בזק. מדבריו גם עלה כי עיתוי פיטוריו קשור למחלוקת בנוגע לטיפול בערוץ 10. 

לעמדתי, אין בדברי אבי ברגר בראיונות עימו כדי לסייע לגרסתו החדשה של פילבר או כדי להוכיח את היחס המועדף של נתניהו. אם ברגר מסר בעדותו במשטרה דברים מהותיים נוספים, מעבר לתשובותיו בריאיון בו הוא נשאל לא פעם שאלות מאד ברורות, למשל כי פוטר עקב סירובו לבצע מעשים מושחתים, תישאל בצדק השאלה מדוע הוא לא סיפר או דיווח על הדברים.

ברגר הרי נשאל האם ההחלטה לפטרו הייתה קשורה לפעולותיו כנגד בזק. מתשובת ברגר עלה כי הוא לא יודע "מה הייתה הנטייה המפורשת בלשכת רוה"מ בנושא זה. "… אבל אני מניח שהנטייה שלי לתחרות פתוחה ופלורליזם לא הייתה בדיוק דבר הכי מקובל… אני לא יודע להגיד מה הייתה הסיבה הספיציפית לפיטורים." קרן מרציאנו, חדשות ערוץ 2 מיום 9.6.2015.

בחלקו השני של המאמר נראה כי היה הבדל בין השיח בו נקט ברגר כלפי בזק לבין השיח בו נקט פילבר. אולם בסוגיות רבות המדיניות בה נקט פילבר, הן לרעת בזק והן לטובתה, לרבות ההסכמה העקרונית ל"מיזוג" בין בזק ליס, הייתה המשך המדיניות של אבי ברגר. השוני המרכזי בעמדתם בסוגיה זו, היה להבנתי קשיחותם של התנאים אשר התלוו להסכמה למיזוג.

[88] מהפרסומים עולה כי גורמי מקצוע לא מועטים תמכו במדיניות נתניהו. בחלקו השני של המאמר אתייחס לנושא זה בהרחבה.

לעתים, בתיקי שוחד חלק מגורמי המקצוע אשר היו מעורבים במתן היחס המועדף, עשו כן אף מבלי שקיבלו הנחייה מפורשת. היות שסברו כי בכך יקדמו את מעמדם אצל אותם נבחרי ציבור.

אותם גורמי מקצוע לעתים מעדיפים לרחוץ בניקיון כפיהם, תוך העלאת הטענה כי הופעלו עליהם לחצים. לעתים, העדים פועלים דווקא בדרך הפוכה, ועל מנת לרחוץ בניקיון כפיהם, הם טוענים כי פעולותיהם היו מקצועיות לעילא ועילא וכי כל החלטותיהם נתקבלו אך ורק משיקולים מקצועיים.

חשוב על כן לוודא, כי גורמי המקצוע בתיק לא פעלו בדרך דומה. אחרת, קיים קושי רב להסתמך על עדותם.

[89] ראה למשל סע' 212-214 לכתב החשדות.

[90] בסעיף 227 לכתב החשדות נטען: "כמו כן הנחית את חפץ לפנות לפילבר על מנת לוודא שפילבר פועל לטובת אלוביץ' בהתאם להנחייתך".

ניתן היה לצפות לאור תיאור זה, לפירוט של פרטים מוכמנים נוספים, מהמשך הפגישות והשיחות בין פילבר ולחפץ במהלכן הם עסקו בקידום ענייניה של חברת בזק. העדרו של תיאור מעין זה מכתב החשדות וההסתפקות במשפט הכללי בסע' 227, מלמדים ככל הנראה כי עדי המדינה לא מסרו פרטים מוכמנים נוספים על פגישותיהם המשותפות.

[91] על אף מסקנה זאת, ועל אף ההקלות הרבות אשר ניתנו לעדי המדינה, הייתה להערכתי הצדקה לחתימה על הסכמי עד המדינה בתיק. זאת, על מנת לנסות ולהגיע לחקר האמת בתיק אשר חשיבותו הציבורית הינה רבה ביותר.

[92] חזית המחלוקת המרכזית בין ניר חפץ ונתניהו תהא להערכתי בשאלה האם נתניהו היה מודע להיענות הרבה באתר וואלה לדרישות מטעמו לקבלת הסיקור החיובי.

להבנתי, לחפץ היה דווקא אינטרס להציג את אתר "וואלה" כאתר ביקורתי כלפי רוה"מ ורעייתו. דבר אשר הצריך ממנו מאמץ רב ופעולות שכנוע רבות על מנת לשכנע להעניק סיקור חיובי לראש הממשלה ולרעייתו. אם ממילא ב"וואלה" נעתרו לכל הדרישות, לא היה צורך בשירותיו הטובים של חפץ. לעמדתי, אף אם קיימות תכתובות בזמן אמת עם אנשי וואלה, ובהן חפץ טען כי הוא פועל בהנחיית נתניהו, קיים חשש כי האמור בהן אינו אמת וכי הוא עשה שימוש בטיעונים אלה כאמצעי לחץ להבטיח את שיתוף הפעולה. ראינו הציטוט האמור: "כמו שעד המדינה ניר חפץ אמר, כשאתה רוצה שיקשיבו אתה אומר 'הזוג' או 'הוא'…"

חזית המחלוקת המרכזית עם עדותו של שלמה פילבר תהא להערכתי בשאלה האם נתניהו הנחה את פילבר להעניק יחס מועדף לחברת בזק. או שמא פילבר פעל על דעת עצמו.

[93] ראה למשל פרסום קטע מתכתובת של אבי אלקלעי מ"מ עורך וואלה, עם אחד העורכים אשר שאל אותו: "רצית גם ציטוט של ביבי בטקסט? ואבי אלקלעי השיב לו "עדיף של הגברת, אנחנו עובדים בשבילה". המקור עם רביב דרוקר וברוך קרא, ערוץ 10 מיום 26.11.18. אלקלעי הסביר כי דברים אלה אשר נאמרו בהומור, שיקפו את המצוקה והקושי בעבודה העיתונאית, בנסיבות האמורות.

[94] סע' 5-18 לתמצית כתב החשדות. "בעשרות מקרים דרשו בני הזוג נתניהו מבני הזוג אלוביץ' שימנעו מראש סיקור ביקורתי שלילי או שיתערבו על מנת להסיר מהאתר סיקור ביקורתי שלילי שכבר פורסם… נהגו בני הזוג נתניהו להפנות לבני הזוג אלוביץ' דרישות שונות ומגוונות שעניינן הסיקור לו זכו באתר "וואלה"… דרישות הסיקור וההתערבות בתכני האתר הופנו על ידי בני הזוג נתניהו לבני הזוג אלוביץ' הן באופן ישיר והן באופן עקיף… באפיק העקיף, העבירו בני הזוג נתניהו את דרישותיהם באמצעות גורמים מתווכים…רובינשטיין וחפץ נהגו לעדכן את בני הזוג נתניהו על ביצוע הדרישות."

[95] בכתב החשדות אמנם נטען כי "בנוסף, ובידיעתך, התקיים בין רעייתך שרה נתניהו לבין איריס אלוביץ' קשר ישיר שהתבסס על התכתבויות במסרונים… שבמסגרתם התלוננה רעייתך בפני איריס אלוביץ' על הסיקור שלך ושל משפחתכם באתר "וואלה, ודרשה דרישות פרטניות להתערבות בתכני האתר" (סע' 129). אולם, יש הבדל משמעותי בין מודעות לעצם קיומו של הקשר הישיר בין שרה נתניהו לאיריס אלוביץ' ובין מודעות לדרישות הפרטניות ולהיענות להן. דבר אשר לא נטען בכתב החשדות.

[96] חדשות ערוץ 10, מיום 23.2.2018 ומיום 28.2.2018. "זה לא יכול להימשך ככה, חשבתי שדיברנו על זה … למה אני צריכה לקרוא באתר שלכם דברים כאלו? תעשו עם זה משהו." "אתם הורגים אותי. אתם שוחטים אותנו. אתם הורסים את המדינה. איזה מין אתר זה? … תשנו את זה. תעשי עם זה משהו. אתם בעלי האתר. ושזה יקרה מהר." בפרסומים אלה נטען כי התכתבויות אלה, נעשו בין היתר על רקע הדרישה לפיטוריו של אבירם אלעד עורך "וואלה" (אלעד החליף בשנת 2016 את אבי אלקלעי בתפקיד עורך "וואלה"). הדרישה לא נענתה ואליעד כיהן בתפקיד עד אוגוסט 2018.

[97] אביעד גליקמן, חדשות ערוץ 13 מיום 7.6.2019: "שרה נתניהו עדכנה אותי בזמן אמת ששוחחה עם איריס אלוביץ סמוך לעיסקת בזק-יס, וצעקה עליה: 'ככל שהפרסומים השליליים באתר יימשכו ולא תסייעו בהפסקתם יפסיקו לעזור לכם'.

ראה גם הטענות הנוספות אשר פורטו בכתבה: "עד מרכזי בתיק העיד במשטרה שרעיית ראש הממשלה איימה על איריס אלוביץ', אשתו של בעל השליטה בבזק, ב"הפסקת הסיוע" אם הפרסומים השליליים באתר וואלה! יימשכו.

[98] אמירותיה אלה של הגב' נתניהו, אם אכן נאמרו, ועל אף קיומה האפשרי של מצוקה אשר נבעה מהפרסומים, מלמדות להשקפתי על אדנות ועל התנהלות של מי אשר סבורה כי מאן דהוא מחוייב לפעול למענה. אולם, אם אין בנמצא ראיות אמינות המוכיחות כי נתניהו ידע על הנאמר בשיחות אלה, אזי אין בהן כדי להוכיח מודעותו למדיניות הסיקור החיובי. יכול ונתניהו אכן לא ידע על דברי רעייתו כמו גם על תוכנם. בפרסומים האמורים צוין כי שרה נתניהו טענה בחקירתה, בנוגע למסרונים בינה לבין איריס אלוביץ', כי נתניהו לא היה מודע לפנייתה. (להשקפתי, אף אם היה מוגש כתב אישום משותף כנגד נתניהו ורעייתו בגין לקיחת שוחד, לא ניתן היה לעשות שימוש באמרותיה כנגד נתניהו בתיק השוחד).

[99] בפרסומים האמורים נטען כי "במשטרה ובפרקליטות מאמינים לעדותו של העד, ועניין זה מהווה את אחת מהראיות המרכזיות בתיק." זהותו של אותו עד לא פורטה וייתכן ומדובר באחד מעדי המדינה בתיק.

להשקפתי, משקלה הראייתי של עדות זו כנגד נתניהו הינו קלוש. היות שראייה זו כלל אינה יכולה להוכיח מודעותו של נתניהו. אמרותיה של שרה נתניהו כאמור אינן יכולות לשמש כנגד בעלה. קל וחומר כאשר מדובר בעדות שמיעה על אמרותיה. עדות זו יכלה אולי לשמש כנגד שרה נתניהו, אם הייתה מתקבלת ההחלטה להעמידה לדין. אולם, ההחלטה שלא להעמיד לדין את שרה נתניהו מלמדת כי אף ביחס אליה, משקלן הראייתי של אמרות אלה, הינו נמוך.

[100] כתבה מיום 29.10.2015. בכתבה התפרסמו בין היתר ציטוטים מדברי עיתונאים או עורכים באתר "וואלה" (שמותיהם לא הוזכרו) בנוגע לשיחותיהם עם מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה. לרבות ההסברים אשר ניתנו להם לסיקור החיובי: "…אבל אין ברירה אלא לשנות — להוריד את הסיפור מהכותרת, להוסיף אייטם". "אבל זה מוכתב לי מלמעלה. אין לי ברירה. יש עכשיו מהלכים גדולים שקורים. אסור לנו להפריע". "'וואלה!' הוא חלק מקבוצת בזק", הבהיר ישועה ברוח זו לאנשים שעבדו באתר. "יש לנו אמנם קופת מזומנים גדולה,  אבל יש לנו גם הרבה אינטרסים. יש פה הרבה הון־שלטון, הנחתות מלמעלה". "יש לכם מזל שאני מנכ"ל החברה. אם אני אלך, אדם מקורב מאוד לנתניהו יחליף אותי ותראו מה יקרה כאן".

בכתבה הופיעו גם ציטוטים של הנחיות לפרסום כתבות חיוביות על שרה נתניהו ו/או לשיבוץ תמונות שלה: "אל תשאלי שאלות מיותרות" או "זו הוראה מלמעלה". בכתבה הייתה גם התייחסות לכתבות המחמיאות לשרה נתניהו, אשר התפרסמו ללא קרדיט של הכותב. אלא נכתב: "מערכת וואלה". לעניין זה ראה למשל כתבות מיום 28.3.2014 ומיום 13.8.2015.

ראה ציטוטים נוספים מהכתבה: "גם בעבר נטינו חסד לנתניהו בהוראת ההנהלה", הוסיף אדם אחר. "היו אומרים לנו משפטים כמו, 'זה חשוב לראש הממשלה'. אבל זה קרה רק מדי פעם ועיקר הדאגה היתה נתונה לשרה. מאז הבחירות הסכר נפרץ". "אצלנו אין חופש ביטוי מלא", נשמע אלקלעי אומר בהשלמה לעיתונאים שעובדים תחתיו. "זה לא רק שאין חופש עיתונות. במקום הזה אונסים עיתונאים לבגוד בשליחות שלהם, החריף את הדברים אדם שעבד במערכת "וואלה!". "

[101] המקור עם רביב דרוקר וברוך קרא, ערוץ 10 מיום 26.11.18.

[102] בין היתר סיפרו העדים כי מעשים אלה זו גברו מאד לאחר הבחירות בינואר 2015. העדים תארו שינויים אשר נעשו בתוכנן של כתבות, לרבות הסרת כתבות או מאמרים בהם נמתחה ביקורת על נתניהו ומשפחתו. בין היתר בנושאים הבאים: דו"ח העוני, הנאום הביקורתי של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל, הסכם הגרעין עם אירן, תיק המעונות ומני נפתלי. בנוסף, סיפרו העדים על הריאיון אשר נערך עם נתניהו, ואשר לא הועלה בתחילה לאתר. כן תארו העדים כיצד כתבות  מסוימות נדחקו למקום שולי. בין יתר הציטוטים אשר הופיעו בכתבה היו אמירות כגון: "תגרמו להפסיד מיליונים". "אנחנו ה 2000 שהצליחה" ועוד.

אבנר חודורוב סגן ראש מחלקת החדשות באתר "וואלה", סיפר כי לקח על עצמו לכתוב את מרבית הכתבות המחמיאות על שרה נתניהו. זאת על מנת שהדברים לא יפגעו ביתר העורכים והכתבים באתר. "ברור לך שאם צינור הביוב הזה לא ייעצר אצלך, הוא יזלוג למטה".

העיתונאים והעורכים סיפרו גם על הקושי שהיה להם עם המעשים ועל המחיר האישי אשר ההתנהלות באתר גבתה מהם. אבי אלקלעי סיפר כי הוא ובעלי תפקידים בכירים נוספים באתר, חלו באותה התקופה.

העדים סיפרו כי לעתים גם התפרסם סיקור שלילי כלפי יריביו הפוליטיים של נתניהו, ודווקא כלפי אלה המצויים איתו באותו צד של המתרס הפוליטי.

שיטת הפעולה אשר תוארה בתוכנית הייתה: פניות של נתניהו או רעייתו לניר חפץ, ניר חפץ פנה לבני הזוג אלוביץ', שאול אלוביץ' ורעייתו פנו למנכ"ל אילן ישועה, אילן ישועה פנה לעורך אבי אלקלעי ומשם הועברו ההנחיות לדסק החדשות, לעורכים ולעיתונאים.

[103] כגון: הדגשת השתתפותה באירועים לא חדשותיים או באירועים בהם השתתפותה לא הייתה מוקד האירוע. למשל: השתתפותה בטקסי זיכרון, באירועים כגון הדלקת נרות חנוכה, עם נבחרת מתעמלות, עם ניצולי שואה ועוד. פעמים רבות דיווחים אלה היו ללא קרדיט. היות שהעיתונאים לא רצו לקשור עצמם לפרסומים. ניתנה גם הנחייה להימנע מסיקור שלילי כלפיה.

[104] אלקלעי תאר כיצד התנהלה שיטת הפעולה בתקופה האמורה, וכיצד הועברו אליו במרבית המקרים ההנחיות "במשפך", ע"י אילן ישועה. לעניין גרסת אבי אלקלעי ראה גם תגובתו לכתבה של גידי וייץ: "בתשובה לשאלה, האם אני מטה, פוסל, משתיל ומוריד — התשובה היא לא."

[105] אמנון אברמוביץ', חדשות ערוץ 2 מיום 23.2.2018. לעניין גרסת אילן ישועה ראה גם מתוך תגובתו לכתבה של גידי וייץ: "מעולם לא אמרתי לאף עיתונאי כי שאול אלוביץ' הורה לי להתערב בתכנים, והוא אכן לא נתן לי הוראה ברוח זו." "וואלה!' נמצא לחלוטין מחוץ לקרבות הרגולטוריים של קבוצת בזק."

[106] ראוי לזכור את תגובתם לכתבה של גידי וייץ ב"הארץ" – הכחשה די נרחבת של המעשים.

[107] מכתב החשדות ניתן ללמוד על תפקידו של אילן ישועה בהתנהלות השיטתית האמורה באתר וואלה:

"לאורך התקופה הרלוונטית נענה, ככלל, אלוביץ' לדרישותיכם. באמצעות הפעלת לחץ על מנכ"ל האתר, אילן ישועה … ובאמצעותו על העורכים והכתבים באתר, גרם אלוביץ' לכך שאתר "וואלה" נתן לך ולרעייתך שרה נתניהו דריסת רגל חריגה והשפעה מהותית על תכני האתר …".

ראה למשל הציטוטים בכתב החשדות של התכתובות בין ישועה לאלוביץ', העוסקות בהיענות לדרישות אשר הועברו מניר חפץ לאלוביץ' לפרסם כתבה כנגד איש הטלויזיה אסף הראל (סע' 195 לכתב החשדות): אלוביץ': "אל תשכח את אסף הראל. ישועה: "לא שכחתי אני מכין ידיעה רק צריך לראות איך עושים את זה חכם כדי שלא נתפס כפרבדה".

או בדרישות לפרסום כתבה בנוגע לעלויות טיסות לחו"ל: "ישועה: "טופל". אלוביץ': "לא קל איתם". ישועה: "כן זה הקליינט" (סע' 147 לכתב החשדות). העדויות והראיות אשר פורטו בכתבה של גידי וייץ ב"הארץ", ובתכנית "המקור", כגון עדותו של מ"מ עורך וואלה אבי אלקלעי, המחישו אף הן את הנטען בכתב החשדות ואת תפקידו המשמעותי של ישועה בהתנהלות האמורה ב"וואלה".

[108] הדיון המשפטי בסוגייה זו עוסק בפועל ביישומה של "הגנת הכורח". הפסיקה קבעה תנאים נוקשים להחלתה של הגנת הכורח, ולא יישמה הגנה זו אף במקרים חמורים יותר:

" … טענתו של אפריאט בנוגע ללחץ אשר הופעל עליו לביצוע העבירות מצדו של רואימי … אכן, אין להתכחש להבדל ב"מדרג הבכירות" בין רואימי לאפריאט, …יחד עם זאת, אותו לחץ אינו עולה כדי מצב שבו ניתן להכיר בפטור מאחריות פלילית (למשל במסגרת הגנת הכורח). אין מדובר באיום של ממש, שבגינו אפריאט היה אנוס לבצע את המעשים…" פס"ד גוטסדינר

" פסיקת בית המשפט קבעה זה מכבר כי במקום שבו עמדה למאוים דרך חלופית לסיכול האיום מאשר ביצוע המעשה העברייני, כגון פנייה לשלטונות, הרי שאין לראותו כאנוס לעשיית המעשה … כמו כן נדרש כי סכנת מימוש האיום תהיה מיידית …ברי אפוא כי לא ניתן לקבל את טענת המערער כי בנסיבות המקרה דנן ניתן לראות אותו כמי שפעל בקרבה לגבולות הגנת הכורח. …מלבד עצם האיום ופוטנציאל הסיכון הגלום בו לאור מסוכנותו של האסיר. אין מדובר במקרה של סכנה מיידית בו לא ניתנה למאוים האפשרות לנקוט בדרך חלופית. למערער הייתה שהות מספקת לפעול לסיכול האיום באמצעות פנייה לגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר, אלא שהוא בחר להמשיך לשתף פעולה עם האסיר ודוידוב בארבעה מקרים שונים ולמשך כחודש ימים ואף נטל תמורה כספית נאותה בעבור כך ללא הסתייגות. חלקו במסכת העבריינית היה פעיל וכלל ארגון, תכנון ותיאום עם אחרים. בנסיבות אלו… לא ראוי היה לקבל את הטענה כי ביצוע העבירה נכפה עליו … התנהגותו של המערער ממוקמת אפוא הרחק מתחולת סייג הכורח".

[109] לעמדתי, קיים אינטרס ציבורי בהעמדתם לדין של נושאי משרה בכירים הנותנים ידם למעשים של מתן שוחד.

עמדה זו חלה, אף אם נצא מההנחה ולפיה אותו מנהל בכיר, נדרש ע"י הבעלים של החברה לשתף פעולה עם מתן השוחד השיטתי, ונאמר לו במפורש או במשתמע כי אי שיתוף הפעולה יוביל לפיטוריו (טענה אשר אינה מופיעה בכתב החשדות).  

"אין צריך לומר שגם בהקשרים אחרים, וכעניין של מדיניות משפטית ראויה, לא הוכרו טענות שעניינן "לחץ" מצדו של גורם עברייני בכיר יותר, כאשר הדברים אינם עולים כדי כורח, להבדיל מלחץ חברתי, מעמדי או אחר. פס"ד גוטסדינר.

להשקפתי לתפקיד הבכיר יש משמעות בשאלת האחריות. זאת, לאור המעמד והיכולת להתמודד עם הלחצים של הגורמים שונים. לכן לרוב יש לצידו גם גמול כספי. מתן לגיטימציה לנושאי משרה בכירים לבצע מעשים מעין אלה, בדרך של מתן פטור מהעמדתם לדין, עלול לשמש תקדים בעייתי.

הטענה כי בנסיבות מעין אלה, למנהל הבכיר אין אינטרס ישיר במעשי העבירה, זאת להבדיל מנתניהו או מאלוביץ', מושכת את הלב, אולם, להשקפתי אין לקבל אותה.

מנהל בכיר אשר נוטל חלק משמעותי במסכת מעשי השוחד, נהנה לא פעם משכר גבוה אשר יכול אף לתת הסבר להחלטה לשתף פעולה עם המעשים.

[110] תיקי השחיתות הציבורית, מתאפיינים לא פעם בשיתוף פעולה של נושאי משרה בכירים ביחד עם נבחרי הציבור. ראה למשל פרשת הע"ל בה הועמדו לדין נושאי משרה בכירים. מרביתם נדונו לעונשים משמעותיים.

בין המעורבים הועמדה לדין גם מנהלת הכספים, אשר כלל לא נטלה כספים לכיסה. היא הורשעה בעבירה של סיוע לרישום כוזב במסמכי תאגיד. מעשיה, מעמדה ותפקידה היו להשקפתי פחותים באופן משמעותי מאלה המיוחסים לאילן ישועה בכתב החשדות. תרומתה לפיענוח המעשים הייתה משמעותית ביותר. הרשימות אותן ערכה בזמן אמת ואשר נמסרו על ידה למשטרה, שימשו כאבן הראשה להרשעת כל המעורבים בתיק. רבים מהם, נדונו לעונשי מאסר בפועל משמעותיים. במקרים מעין אלה, אין מקום לקבל טענת הגנה כי שיתפנו פעולה עם המעשים היות שחששנו למקום עבודתנו. זאת, אף אם אותם נושאי משרה לא נטלו בפועל כספים לכיסם.

פרשת הע"ל לוותה על ידי היועמ"ש ופרקליטי המדינה דאז, ומדיניות התביעה בתיק לרבות כתבי האישום וההסדרים, נעשו באישורם ובהנחייתם. קיימות כמובן דוגמאות רבות נוספות.

קל וחומר נכונים הדברים כאשר לצד שיתוף הפעולה העברייני של אותו נושא משרה בכיר, הוא גם נהנה ממשכורת גבוהה הנכנסת לכיסו במהלך כל התקופה.

לעניין זה ראה הפרסום ב"כלכליסט" על שכרו של אילן ישועה: "החל מ-2016, עומדת משכורתו של ישועה על 95 אלף שקל ברוטו לחודש. בשנת 2018 הסתכם שכרו של ישועה ב3.45 מילון שקלים, המשקפים שכר בסיס בתוספת מענק של כמיליון שקל." כלכליסט, 11.6.2019.

ראה גם פרסום בגלובס, על הבונוס אשר שולם לישועה ע"י אלוביץ' בשנת 2014: "ישועה קיבל מענק מיוחד לאור מכירת אתר יד 2 לאחר סיכום עם שאול אלוביץ', …המכירה נזקפה לזכותו של ישועה והניבה רווח של מאות מיליוני שקלים. על-פי הפרסומים, ישועה קיבל בונוס של 1.5% מהיקף העסקה הכולל, שעמד על יותר מ-800 מיליון שקל (כ-12 מיליון שקל). בסך-הכול, אם כן, צבר ישועה עלויות שכר של כ-35-40 מיליון שקל תוך כ-11 שנה." גלובס, 24.2.2108.

גם אם הסכומים האמיתיים נמוכים באופן משמעותי מהנטען בפרסומים, אין מדובר בפועל זוטר החושש כי סירובו לשתף פעולה ייגדע את מטה לחמו דבר אשר יוביל למצוקה ולקריסה כלכלית. לכן להשקפתי, ככלל, אין מקום להעמיד לדין את העובדים הזוטרים כגון העיתונאים או העורכים.

בצדק תישאל השאלה האם קיים מרחק רב בין עניינו של אותו מנהל בכיר ובין עניינו של הבעלים של החברה "הנאלץ" לתת שוחד לנבחר ציבור בדרך של סיקור חיובי. זאת, לאור חששו כי סירובו לבקשות יגרום להחלטות אשר יפגעו בחברה שלו?

ומה המרחק בין מצב דברים זה לנבחר הציבור "הנאלץ" לדרוש סיקור חיובי, ועושה שימוש בתפקידו לצורך כך, היות שלהערכתו לא יזכה בסיקור חיובי בדרך אחרת.

קבלת טענות מעין אלה, הינה מדרון חלקלק אשר התביעה אמורה להימנע ממנו. טענה מעין זו ככלל אינה מצדיקה להשקפתי הימנעות מהעמדה לדין, זאת להבדיל מהתחשבות בשאלת העונש.

לכן, נושא משרה בכיר ובוודאי מנכ"ל של אתר תקשורת, אינו אמור לקבל בנסיבות מעין אלה, "פרס" בדרך של הימנעות מהעמדתו לדין על מעשי העבירה אותם לכאורה ביצע. זאת, אף אם הוא סבר כי מעשיו יסייעו לשמור על עצמאותו העיתונאית של אותו כלי תקשורת. ניתן ללמוד מהנטען בכתב החשדות כי סברה זו הופרכה תוך זמן קצר, היות שבמשך תקופה ארוכה אתר "וואלה" הפר כאמור את חובתו העיתונאית.

ראוי לציין כי אף אם מתקבלת החלטה בשלביה המוקדמים של החקירה, לחתום הסכם עד מדינה עם העד, תוך התחייבות שלא להעמידו לדין, עדיין יש לחוקרו באזהרה.

[111] "מצב הדברים בו נחקר, אשר לכאורה היה שותף לביצוע מעשי עבירה, זכה לטובת הנאה מהמדינה בטרם עדותו, מקים החשש שמא הוא ינסה להפליל אחרים: "החשש הוא, כמובן, כי אותה טובת הנאה הניתנת או המובטחת תטה אותו שותף– לדבר-עבירה לומר בעדותו דברים שאינם אמת: ברצותו להציל את עורו-שלו, או לקבל את טובת ההנאה המובטחת לו, יאמר לגמול לתביעה טובה-תחת-טובה, ויבקש להפליל את הנאשם בהעידו אי-אמת. … "טובת הנאה" היא דבר המיטיב את מצבו של העד– השותף ואשר אין העד-השותף זכאי לו במהלכם הרגיל של הדברים. לשון אחר: "טובת הנאה" היא דבר הניתן לעד והוא מעבר לזכויותיו". פס"ד קרדוסו.

מדובר במבחן אובייקטיבי והשאלה היא האם העד אכן זכה בפועל לדבר מה, מעבר לזכויותיו: "אכן לא הייתה זכות מוקנית לכך שכתב האישום נגדו יתוקן. אין בכך כדי לומר שכאשר הגיעה התביעה למסקנה שיש מקום לתיקון משיקוליה היא – היא העניקה בכך … טובת הנאה. את קיומה של טובת הנאה יש לבחון גם מזווית הראיה של הנותן ולא רק של המקבל, גם אם מצבו של המקבל הוטב בעקבות התיקון". פס"ד אבו ליטאף.

להשקפתי בנסיבות האמורות, יהא לתביעה קושי רב לשכנע כי באופן אובייקטיבי הייתה הצדקה להימנעות מהחקירה באזהרה של אותם נושאי משרה בכירים אשר שיתפו פעולה עם מתן הסיקור החיובי לנתניהו ולרעייתו לצורך קידום ענייניה של בזק.

שיתוף פעולה עם רשויות החקירה, אינו מצדיק הימנעות מחקירה באזהרה, עת הדבר מתחייב. הרצון להבטיח את שיתוף הפעולה, הינו שיקול לגיטימי, אולם שיקול זה, אינו יכול להצדיק סטייה מההלכות המשפטיות, הקובעות מתי יש לחקור באזהרה. במיוחד, כאשר קיים חשד סביר, למעורבות במעשים הפליליים.

[112] לעמדתי, החלטה מעין זו יוצרת לעד, מעמד של עד מדינה משודרג.

נחקרים עימם נחתם הסכם עד מדינה, לרוב מוזהרים בהסכם כי אם הם יפרו ההסכם, למשל ימסרו גרסאות שקריות, ניתן יהא לבטל ההסכם, להעמידם לדין ואף לעשות שימוש באמרותיהם כנגדם. לכן, הם ממשיכים להיחקר באזהרה.

אולם, כאשר המדינה נמנעת מחקירתו באזהרה של עד כנגדו יש לכאורה חשד סביר, ואף נמנעת מלחתום עימו על הסכם עד מדינה, הוא יכול להיות מאד רגוע. לא ניתן לעשות כל שימוש באמרותיו כנגדו בגין אותו חשד, היות שהוא כלל לא נחקר באזהרה. לכן, הוא עלול להבין כי כל עוד הוא יספק לחוקריו גרסה המפילה את האשמה על אחרים, אין מבחינתו כל חשש כי ייעשה שימוש באמרותיו כנגדו, בגין מעשיו בעבר.

ניתן לקבל החלטה שלא להעמיד חשוד לדין ולהעניק לו בפועל מעמד של עד מדינה, גם בדיעבד, לאחר סיום החקירה. להשקפתי אף אם נתקבלה החלטה בעבר שלא לחקור באזהרה, ניתן לעשות חשיבה מחודשת ולשנות ההחלטה, במיוחד כאשר התמונה הראייתית ברורה יותר, ולראות בעד כשותף למעשים ואף לחתום עימו על הסכם עד מדינה. אם הנסיבות אכן מצדיקות החלטה זו. (להחלטה מעין זו יש כמובן משמעויות רבות, גם בהיבט הראייתי. אולם, אם כך יוחלט, מן הראוי לחזור ולחקור את העד פעם נוספת, הפעם באזהרה).

בין מכלול השיקולים אותם ראוי לשקול בנסיבות תיק 4000, יש להביא בחשבון מספר שיקולים מרכזיים: תרומת העדות לקידום החקירה. ראה לעניין זה הפרסומים על שיתוף הפעולה של ישועה עם המשטרה לרבות ההקלטות אותן סיפק למשטרה. הקלטות אשר מהציטוטים בכתב החשדות עולה כי חשיבותן לעמדת היועמ"ש, הינה רבה.

שיקולים חשובים נוספים אותם יש להביא בחשבון הינם העובדה כי מדובר במי אשר פעל לפי הנחיותיהם של אחרים וכי עסקינן במי שהורה על הפסקת המעשים בתחילת 2017 (זאת לאחר למעלה משנה ממועד פרסום החשדות בכתבה של גידי וייץ ב"הארץ" ובעקבות פעולות השיבוש הנטענות בכתב החשדות של בני הזוג אלוביץ', כתוצאה מחששם מהחקירה המשטרתית).

מנגד, מדובר היה בסיקור חיובי הניתן בכלי תקשורת הזוכה למוניטין ולהערכה מקצועית. לכן, חומרת המעשים גוברת. הטענה כי על מנת לשמור על העצמאות ועל הפעילות העיתונאית של אותו כלי תקשורת אמין ורציני, היה צורך בפגיעה שיטתית בחובה העיתונאית לסיקור הוגן ואמין, אינה יכולה להתקבל. הציבור הרי סבר כי אותו כלי תקשורת הינו מקור אמין לקבלת המידע.

ייתכן וקיימות נסיבות נוספות אשר לא התפרסמו ואשר הצדיקו מתן מעמד של עד מדינה. אולם שיקולים אלה, אינם הופכים את מעשי העד ללגיטימיים.

 [113]כאשר חקירתו של העד אינה הוגנת, והדבר יכול לנבוע מסיבות שונות, הדבר עלול להביא לפסילת אמרותיו, במשפטם של שותפיו. "הודאתו של מירז בפני המדובבים אינה יכולה לשמש כראיה לביסוס העבירות המיוחסות למשיבים". פס"ד יוסף.

לעניין זה ראה הכרעת דין בה נקבע כי הימנעות מחקירה באזהרה, אף באישור גורמי הפרקליטות, עולה כדי חקירה לא הוגנת: "התנהלותם של גורמי החקירה הייתה התנהלות חמורה, והעובדה כי זו גובתה, בזמן אמת, על-ידי הפרקליטות, אשר הוסיפה והחזיקה באותה עמדה … אך מעצימה חומרה זו. נתוני הבסיס שהיו בפני גורמי החקירה, בעטיים זומן הנאשם לחקירה, היו כאלה אשר הצדיקו חקירה באזהרה כבר מהשלב הראשון. … נמנעו מלעשות את המובן מאליו והמתחייב על פי דין, וליתן את ההנחיה המתבקשת לשינוי סטטוס החקירה עוד טרם החלה מסטטוס של "חקירת עד" לסטטוס של "חקירת חשוד". … התנהלותם של גורמי החקירה, בגיבויה האקטיבי של הפרקליטות, נועדה לנטרל את מנגנוני ההגנה של הנאשם, והיה בה משום חציית קווים, רמיסת זכויות בסיסיות של חשוד ונחקר, והכל תוך ניסיון לחלץ מהנחקר נתונים מפלילים שייסעו בידם לגבש בסיס ראייתי אשר יאפשר הגשת כתב אישום. … המלחמה בשחיתות הציבורית חשובה ובעלת ערך רב, והיא חלק בלתי נפרד מתפקידיה של המשטרה והפרקליטות. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל כי החשיבות האמורה לעיל, תשמש בסיס להתנהלות בלתי הוגנת, בלתי ראויה, וכזו הרומסת את זכויות החשודים." פס"ד מוצפי.

במהלך חקירות רוה"מ נתניהו, בשתי הזדמנויות שונות, לכל הפחות, לעמדתי לא הייתה הצדקה להימנעות מחקירתם באזהרה של הנחקרים. ראה ההימנעות מחקירתו באזהרה של ארנון מילצ'ן בחקירותיו הראשונות בתיק 1000 (כך לפי הפרסומים) וכך גם לפי הפרסומים, בעניינו של אילן ישועה ואולי בכירים נוספים בתיק 4000. החלטות אלה בטווח הקצר כנראה קידמו את החקירה והובילו לשיתוף פעולה של נחקרים אלה. אולם כאמור הן שגויות משפטית, ולהערכתי הן גרמו לנזק ראייתי בטווח הארוך.

[114] להשקפתי תמונת הראיות המצטיירת מכתב החשדות ומהראיות אשר התפרסמו, מלמדת כי אלוביץ' פעל לכאורה ממספר מניעים שונים. הן מהרצון שלא להכעיס את נתניהו ו/או מקורביו, הן מחובתו העיתונאית לסיקור הוגן, הן לאור יחסי הידידות עם נתניהו, אך גם הן כדי לשאת חן בעיני נתניהו במסגרת תפקידו ועל מנת שנתניהו יהא מחויב כלפיו. יחד עם זאת, ככל שמשקלם של המניעים הלגיטימיים היה משמעותי יותר, עשויה להיות לכך משמעות רבה בשאלת העונש. 

[115] חדשות ערוץ 10, מיום 10.7.2018. "האמת היא שהסיקור בוואלה היה עוין לנתניהו". "אלוביץ' עזר לביבי רק כשחשב שהוא צודק". "המנכ"ל אילן ישועה אמר שהוא רוצה להיות האתר המוביל בארץ. אז שאול אמר: בשביל זה צריך להיות במרכז, לא בקצה השמאל. שאול הוא מרכז ימין". ראה הפרסום האמור מפי מקורבי אלוביץ. דה מרקר מיום 5.12.2018.

ראה לעניין זה גם הפרסום מדברי אלוביץ על "חבורת אפסים" המקשה על הסיקור הרצוי. ראוי לזכור כי אתר "וואלה" נרכש ע"י "בזק" רק בשנת 2010 ואלוביץ' לא בחר את מרבית העובדים באתר. הטענה אשר נשמעה מפי מקורבי אלוביץ' ולפיה הוא התערב בסיקור בוואלה רק במקרים בהם סבר כי הסיקור לא היה מאוזן, להשקפתי אין מקום לקבלה. כתב החשדות והפרסומים מלמדים כי מעורבותו של אלוביץ' נעשתה לא פעם בנושאים אשר לא הייתה בהם כל הצדקה עיתונאית. נכון כי היו מקרים בהם אלוביץ' בעצמו סרב לבקשות. אולם, ניתן להעריך, לאור תוכן הפניות כי אלוביץ' עשה כן, בין כי הבקשה הייתה כל כך מוגזמת ובין כי הבין כי יהא קושי רב להנחיתה על אנשי וואלה.

[116] חדשות ערוץ 10, מיום 2.3.2018.

[117] חלקו השני של המאמר יעסוק בהרחבה בנושא זה.

[118] ראה סע' 127 לכתב החשדות: "…העורכים והכתבים באתר, שביקשו לפעול בהתאם לנורמות עיתונאיות מקובלות". אלוביץ' התייחס כאמור לחלק מאנשי "וואלה" כ"חבורת אפסים" המונעת את הסיקור החיובי לנתניהו.

[119] ראה לעניין זה גרסת שאול אלוביץ' כפי שהתפרסמה כאמור באמצעות מקורביו: "לגבי המסרונים שהיה מחליף עם ישועה, שהפכו לראייה משמעותית נגד אלוביץ', אמרו המקורבים: "לפעמים לקח שלושה ימים עד שהיה טורח לשנות משהו. אז שאול ניסה ליצור אצלו תחושת דחיפות – למשל להגיד לו דברים כמו 'ביבי חבר שלי' ו-'זה בנפשי'. כשגם זה לא עבד שאול אמר לו: 'אל תשכח שהוא (נתניהו) הרגולטור'. אחרת כלום לא היה זז". (דה מרקר 5.12.2018).

הסברי אלוביץ ומקורביו הניתנים בדיעבד לאמירותיו המפלילות, והעומדים בסתירה לנאמר בהן, קיים קושי רב לתת בהם אמון. במיוחד כאשר ההסברים מנסים ליפות את המעשים. כגון: "אלוביץ' עזר לביבי רק כשחשב שהוא צודק". אולם להבנתי לא ניתן לשלול הסברים אלה באופן גורף, במיוחד כאשר חלק מהמעשים נעשו להשקפתי ממניעים לגיטימיים. יחד עם זאת, האמירות בהן הוא התייחס לפעולותיהם של אחרים, קיימת סבירות משמעותית כי תוכנן אינו אמת. היות שהן נועדו לדרבן אנשיו להעניק את הסיקור החיובי לנתניהו.

[120] סע' 150 לכתב החשדות.

[121] בפסיקה גם נקבע כי התנהלות נותן השוחד אינה בהכרח ראייה מכרעת למודעות מקבל השוחד. למשל, עד המדינה שמואל דנקר ז"ל, בפרשת הולילנד, רצה לתת שוחד לאולמרט בדרך של מתן טובת הנאה לאחיו – יוסי, מתוך תקווה כי הדבר יגיע לידיעתו של אולמרט. אולמרט הורשע בתחילה בפריט אישום זה בבית המשפט המחוזי. השופט רוזן סבר כי הנסיבות אכן מלמדות על מודעות אולמרט. בית המשפט העליון סבר כי לא די בכך כדי להוכיח את מודעותו של אולמרט וזיכה אותו מאישום זה.

[122] ראה סעיפים 140-156, 170-171 ו- 182 לכתב החשדות.

[123] ראה למשל סע' 135 לכתב החשדות. כתב החשדות והפרסומים מלמדים כי החל משנת 2015 מרבית הפעילות התבצעה באמצעות ניר חפץ.

העדויות בכתבה של גידי וייץ ובתכנית "המקור" בערוץ 10 משקפות להבנתי, כיצד הדברים באו לידי ביטוי מזווית הראייה של העיתונאים והעורכים כלפיהם הופנו דרישות מעין אלה. 

[124] ראה סע' 152 לכתב החשדות והתכתובות בנוגע לתמונות מהלוויתו של ראש הממשלה לשעבר אריק שרון ז"ל:

רובינשטיין (לישועה): "אני מחפש אותך אנא תענה לי, צריך שתעלה תמונה של הזוג מהלויה אם אינך רוצה לויה שלי …תעשה לי טובה במהירות תמונה יפה של הזוג, ותעדכן שאומר להם בבקשה תודה."

אלוביץ': (לישועה): תודיע ישירות לזאב כשזה יעלה… הוא שואל מתי יעלה … שאול אני חוטף צעקות … בבקשה… אילן מה קורה?

ישועה:  עלה בטעימה ראשונה הכניסו את התמונה לכתבה… וכבר מכניסים אותה לכתבה במקום נושאי הארון" . …

רובינשטיין: "מקווה שתשאירו קצת תדאג בעמוד שער… איזה סיפור תעשה לי טובה תכניס לנוהל כל לויה אירוע לידה וכו' יש תמונה של הזוג".

[125] ראה הנטען בסע' 92 לכתב החשדות: "הקשר בינך ובין אלוביץ' החל בסוף שנות ה-90, לאחר בחירות 1999. את ההיכרות ביניכם ערך זאב רובינשטיין … שהיה מקורב לשניכם ועבד בעבר תחת אלוביץ' בקבוצת יורוקום."

[126] ראה סע' 150 לכתב החשדות – מתכתובת שיחה בין שאול אלוביץ לאילן ישועה. במהלך התכתובת  אלוביץ' מצטט לכאורה מדברי רובינשטיין על כך שבוואלה כנראה לא נעתרו לפנייתו:

אלוביץ': בוס אני לא רוצה לריב עם אילן אבל לא תוקן ולא הוסיפו…".

[127] סע' 153 לכתב החשדות.

[128] ניתן לכאורה, לעשות שימוש באמירותיו של רובינשטיין כנגד נתניהו. אף אם רובינשטיין יכחיש את תוכנן. זאת, בהתאם להוראות סע' 10א' לפקודת הראיות. יחד עם זאת, אם רובינשטיין יטען כי הדברים אשר כתב או אמר, לא נאמרו לו על ידי נתניהו, אלא למשל על ידי שרה נתניהו, או לא נאמרו לו כלל, אזי בנסיבות האמורות יהא קושי לתת אמון, לפי סע' 10א'(ג), בנאמר בתכתובות אלה. מכיוון שלהערכתי היה לו אינטרס להציג הדברים באופן מגמתי.

היועמ"ש סבר כי מעשיו אלה של רובינשטיין עולים כדי תיווך לשוחד (סע' 18 להחלטת היועמ"ש). ב"כ של רובינשטיין הכחישו בשמו מעורבותו בביצוע מעשים פליליים (דה מרקר 3.12.2018).

[129] ראה סע' 140-144 לכתב החשדות (ראה גם גיא פלג, חדשות ערוץ 2, 21.1.2019).

בכתב החשדות ובפרסומים פורטו ההתכתבויות אשר נעשו ערב הבחירות בינואר 2013, בין אלוביץ' לאילן ישועה. מדובר בסדרה ארוכה של פניות הנמשכות מספר ימים במהלכן אלוביץ כותב לישועה כי רובינשטיין, פונה אליו בשמו של נתניהו ורעייתו, בבקשה להעלות תכנים משמיצים כלפי נפתלי בנט ורעייתו. אלוביץ' על סמך דברים אלה משוחח עם ישועה על העלאת חלק מהתכנים המשמיצים לאתר. כאשר ישועה בהמשך, מעדכן בפעולות שנעשו באתר "וואלה" בעקבות דרישות אלה.

"בין השאר דרש רובינשטיין בשמך מאלוביץ' וישועה לפרסם ידיעות על כך שאשתו של בנט עבדה בעבר במסעדה לא כשרה, על כך שאלדד יניב קרא להצביע לבנט…"

"אלוביץ':  שאול יש לך דש והרבה תודה זה החומר: 'בנט… לבני טובה יותר מביבי…'

ישועה:  הידיעה כבר בהכנה ותעלה עוד מעט….מה שמופיע עכשיו יותר חזק אבל נעשה כרצונם.

אלוביץ': החומר שהעברתי לך אחה"צ חשוב ביותר בעיקר מה שמצאו שאשתו של בנט עבדה כשפית במסעדה לא כשרה.

ישועה: קיבלתי הראשון אסור השני אנסה בהמשך לא היום כי יהיו 3 נגדו וזה לא סביר.

אלוביץ:  אלה הם הנקודות החשובות שיצאו הם מעריכים התערבותך... מאוד מאוד. …

ישועה:… בסדר נפזר בראשון ובשני

אלוביץ: מהחבר (הכוונה לזאב רובינשטיין): 'הוא יושב ומסתכל על וואלה'. "הוא מתכוון לגדול

ישועה: אני וכל המערכת על זה

אלוביץ: החשוב לו ולה בהיסטריה, זו המסעדה של אשתו (של בנט) ואלדד יניב.

ישועה:… הבנתי ניתן להם כתף עד הסוף כולל המסעדה ואלדד… הכל יהיה עד ראשון בבוקר.

אלוביץ: לא טוב! הוא מבקש שיקראו על זה בסופשבוע… שאול הוא צועק חבל על הזמן זה עלה במבזק לא ככתבה… לא ייאמן שהגדול יושב ומחכה שעות ואנחנו לא מצליחים להעלות שטות כזאת…

ישועה: "עלה".

אלוביץ: סוף סוף, תשאיר הרבה זמן… מהחבר: בבקשה שישאירו את זה קצת למחר בגלל שעת הלילה ושמחר יעלו למשך שבת עד מוצש…

ישועה: הכתבה על השפית ואלדד תזיק לחברים… אם אתערב יותר מישהו מהילדים איתי ירוץ לחברים שלו בברנזה… אסור לנו להמשיך בכיוון ההוא… אני מסייע לחברים עכשיו בגדול גם דרך ראשית וגם באייטם גדול… הכותרת של אתמול עם התמונה הגדולה של ביבי השארנו עד 11 בבוקר עם אימפקט עצום … המטה של ב' (הכוונה לבנט) השתולל עלינו… העורכים השתוללו עלי… הם (הזוג נתניהו) מקבלים פה רוח גבית חסרת תקדים….

ישועה: הם פוגעים בעצמם לא ניתן מרגע לרגע לערוך את האתר בצורה כזו אנחנו שניות לפני התפטרות המונית של כל ראשי המערכת עם יציאה של זה החוצה נזק קולוסאלי להם ונזק בלתי הפיך לנו.

אלוביץ': "מהחבר: לא להוציא מה שהעברתי לך האחרון על בנט לגרוס…

ישועה:  OK"

[130] ראה למשל כתב האישום אשר הוגש כנגד שמעון בטאט – ראש מטה הבחירות של חה"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, ובו פורט הקמפיין הנגטיבי אשר נוהל כנגד שלי יחימוביץ' בבחירות המקדימות במפלגת העבודה בשנת 2013 (בטאט הורשע לא בגין הקמפיין הנגטיבי אלא עקב קבלת תרומה אסורה).

[131] סע' 140 לכתב החשדות.

[132] ראה סע' 149 לכתב החשדות:

"רובינשטיין: זה עם תמונת של בובת שלג למה?… שתהיה לי בריא תודה אבל זה לא טוב למה בבובת שלג? למה רהמ בתמונה מחייך שוב חושבים שמכניסים לו!!!!… למה לא שתי התמונות שהעברתי… למה לא מה שבקשתי שיכתבו שהוא מקימים התייעצות עם השרים והצבא"

ישועה: מטופל מתקנים ואתה לא חייב בכל מלה שניה להגיד שחושבים שמכניסים לו עם 6 סימני קריאה.

רובינשטיין: אני מעביר כמו טייפ… לא אישית רק מה שמכניסים…  תכניס בבקשה את שתי התמונות ואת הקטע שהוא מקיים התייעצויות… תנסה לעלות הידיעה למעלה ותשמור עליה קצת זמן ואחר כך שתרד אבל אם אפשר שתהיה במהלך השבת'

ישועה: בסדר."

[133] חדשות ערוץ 2, 3.12.2018. מעניין כי דווקא ציטוט זה של רובינשטיין ממנו עולה כי השיחה התנהלה רק עם שרה נתניהו, לא צוטט בכתב החשדות.

[134] להבנתי, היות שהדרישה להחלפת התמונה נעשתה בעקבות שיחה אשר נערכה עם שרה נתניהו, ונראה כי רק עימה, ניתן להעריך כי אף ביתר הבקשות האמורות, הפנייה נעשתה לאחר שיחה עם שרה נתניהו.

[135] כלכליסט 31.7.2019. "נטען גם כי הוא היה כמו "החבר הכי טוב של שרה נתניהו." "סנגוריו של רובינשטיין הסבירו כי נתניהו הרגישה האישה הכי שנואה בתקשורת וברמות האלו של חברות ומצוקה, רובינשטיין חשב שהוא פונה לשאול אלוביץ', מבעלי וואלה, כדי לתקן עוול." חדשות כאן תאגיד השידור הישראלי, 31.7.2019.

"עוה"ד מיכה פטמן, סניגורו של זאב רובינשטיין החשוד בתיק 4000, …: "היו פניות אבל אלו 40 פניות בשלוש שנים. נכון שהוא לכאורה פנה בשם הזוג אבל, כמו שעד המדינה ניר חפץ אמר, כשאתה רוצה שיקשיבו אתה אומר 'הזוג' או 'הוא' – אבל רה"מ לא מעורב". תמר אלמוג, כאן חדשות 11, מיום 9.8.2019.

[136] חדשות ערוץ 10, מיום 2.3.2018. דברים אלה ייתכן ומשקפים גם קרבה אידיאולוגית ביניהם. על רקע עמדתו זו של אלוביץ' ניתן להבין את חילופי הדברים בשיחה בין בני הזוג אלוביץ' לבני הזוג נתניהו (סע' 94 לכתב החשדות).

[137] לכן להשקפתי, הנטען בכתב החשדות בנוגע לפגישה של בני הזוג נתניהו עם בני הזוג אלוביץ' בסוף שנת 2012 (בסע' 94), אינו בהכרח מלמד על רצון לתת או לקחת שוחד. "סוכם ביניכם כי תוכלו להפנות לבני הזוג אלוביץ', בעצמכם ובאמצעות אנשיכם, דרישות הנוגעות לסיקור התקשורתי באתך "וואלה"."

[138] בכתב החשדות מפורטות כ 12 פניות ישירות של נתניהו לאלוביץ'. ניתן להעריך כי חלק מהנטען התבסס על שיחות או תכתובות של אלוביץ' עם אנשיו במהלכן הוא אמר כי שוחח בנושא עם נתניהו. פרטתי כבר מדוע להשקפתי קיימת אפשרות סבירה כי תוכן הדברים היה מגמתי ולא אמיתי היות ונועד לשכנע אנשי וואלה לשנות הסיקור וכי ייתכן ושיחות אלה כלל לא התקיימו.

אף אם כל השיחות הנטענות נערכו, הן יכולות להתיישב עם בקשה לגיטימית לקבלת סיקור חיובי, או עם התנהלות המקובלת ביחסים בין נבחרי הציבור ובין כלי התקשורת. כגון ראיונות בלעדיים או פניות במהלך תקופת בחירות וכיו"ב.

לכן, גם אם מדובר היה בכמות גדולה יותר של פניות ישירות אין בכך בהכרח כדי לגבש ממצא מרשיע כנגד נתניהו.

פניותיו הישירות של נתניהו לאלוביץ' לא צוטטו בכתב החשדות, ייתכן ולא נמצא תיעוד לכך. ייתכן והדבר נובע מפעולות השמדת הראיות (ראה האמור בסע' 2 לתמצית כתב החשדות כנגד אלוביץ' ורעייתו: "לאחר מכן, החליפו בני הזוג אלוביץ' את מכשיריהם הסלולאריים ו"העלימו" את מכשיריהם הישנים על מנת למנוע את חשיפת התכתובות בינם לבין גורמים המעורבים בפרשה".) ייתכן והדבר נבע מהיעדר הרצון לתפוס את מכשיר הפלאפון של שרה נתניהו.

יחד עם זאת, ניתן גם בדיעבד לאתר את מועדי ההתקשרויות בין המעורבים. בין אם מדובר בשיחות ובין בהודעות טקסט אשר נשלחו. לכן ניתן להעריך כי בידי הפרקליטות ראיות המלמדות על עצם קיומן של התקשרויות או הודעות אלה. גם אם תוכנן אינו ידוע.

לכן, אם מדובר בעשרות רבות של שיחות ישירות בין נתניהו לאלוביץ', או הודעות טקסט ישירות אשר נעשו בסמיכות זמנים לפניות בנוגע לבקשה קונקרטית לסיקור חיובי המפורטת בכתב החשדות, יש בכך כדי ליצור תמונת ראיות מאד מחשידה כנגד נתניהו. כך גם בנוגע לתיעוד שיחות ישירות בין זאב רובינשטיין לרוה"מ נתניהו.

כך גם אם קיימת התאמה בין עדותו של ניר חפץ לקיומה של שיחה ישירה בין נתניהו ואלוביץ' בנוגע לפרסום מסוים ואכן נמצא תיעוד לשיחה זו, בדיוק באותו מועד רלבנטי. תיעוד מעין זה יכול היה לשמש כתמיכת מה, לאמינות גרסתו של חפץ.

להבנתי מהאמור בכתב החשדות, פרט לאותן 12 פניות קונקרטיות בין נתניהו לאלוביץ' אשר יכולות להתיישב עם פניות לגיטימיות, אין עוד תיעוד לפניות ישירות רבות נוספות ביניהם במועדים התואמים במדויק לנטען בכתב החשדות. תיעוד של ההתקשרויות בין חפץ לאלוביץ' לא די בו בנסיבות האמורות.

[139] ראה למשל האמור בסע' 124 לכתב החשדות בנוגע ל ynet: " נתפס בעיניך כאתר העוין אותך ואת משפחתך מבחינה תקשורתית". חלק אחר של כלי התקשורת, מסיבות אידיאולוגיות לגיטימיות, ממילא סיקר את פעילותו של רוה"מ באופן חיובי. ניתן להעריך כי להשקפת נתניהו לא היה צורך בפניות רבות לאותם כלי תקשורת על מנת לזכות בסיקור מאוזן עוד יותר.

[140] ראינו כי אתר "וואלה" נרכש ע"י "בזק" רק בשנת 2010. אלוביץ' לכן גם לא בחר את מרבית העובדים באתר. לפני כן האתר היה בבעלות קבוצת "הארץ".

הראיות אשר התפרסמו מלמדות כי היה גם קו עיתונאי ביקורתי כלפי רוה"מ ורעייתו באתר "וואלה". מדברי אבי אלקלעי בתוכנית "המקור" עלה כי הפניות להסרת הפרסומים הביקורתיים כלפי רוה"מ ורעייתו באתר, גם אם הם הוסרו זמן קצר לאחר מכן, מלמדות על קיומו של הקו הביקורתי כלפי רוה"מ ורעייתו.

[141] כך אולי ניתן גם להבין את הדרישה לפיטורים או למינויים כאלה או אחרים באתר "וואלה".

[142] לעמדתי, ייתכן כי אלוביץ' לא ידע על חלק מההנחיות אשר ניתנו לעובדי האתר. ייתכן גם כי חלק מהדברים נאמרו על ידו, על מנת למנוע ויכוחים ומחלוקות בגין אותה צנזורה העצמית. ייתכן גם כי אלוביץ' סבר כי יהא לו קל יותר לדרוש מאנשיו שינוי הסיקור מהטעם כי הדבר נחוץ לשמירה על האינטרסים של קבוצת "בזק" כתוצאה מדרישות לשכת רוה"מ, על אף שיכול והסיבה האמיתית לדרישתו זו הייתה עמדתו כי הסיקור באתר "וואלה" לא היה מאוזן. אין בכך להבנתי כדי לשנות את תמונת הראיות הכוללת.

המעשים נעשו לכאורה בהתאם למדיניות הסיקור הכוללת באתר "וואלה" להיענות לבקשות נתניהו ומקורביו לסיקור חיובי יותר. מדיניות אשר על קיומה ניתן ללמוד מהעדויות ומהראיות הרבות אשר התפרסמו. מדיניות אותה אלוביץ' לכאורה היתווה על מנת לקדם את האינטרסים של חברת בזק.

כאמור חלק מהמעשים נעשו בדרך של הפעלת צנזורה עצמית באתר "וואלה". זאת, על מנת שלא להכעיס את נתניהו. לעתים אף מבלי שהגיעו פניות מטעמו של רוה"מ בנושא. לעמדתי בהיבט העיוני משפטי, לו היה מדובר בפעולות של צנזורה עצמית לכשעצמן, אשר לא נעשו במסגרת ההבנות בין המעורבים ואם לא הייתה כוונה להביאן לידיעת איש הציבור, אזי הן אינן עולות כדי מתן השוחד. אולם, להבנתי, הצנזורה העצמית בתיק 4000 הייתה חלק מההתנהלות הכוללת של מתן טובות ההנאה לנתניהו.

[143] סע' 6 לתמצית כתב החשדות. ראה גם סע' 101 לכתב החשדות: "בתקופה הרלוונטית רווחה בקרב אנשיך התפיסה שאתר וואלה" הוא אתר המשתף פעולה בצורה חריגה עם לשכתך וניתן להשפיע על התכנים שבו באופן המיטיב עימך ועם רעייתך, בצורה שאינה אפשרית במרבית כלי התקשורת האחרים.

[144] ראה למשל ס' 172 או 194 לכתב החשדות.

[145] ראה סע' 130 לכתב החשדות. יחד עם זאת, עצם העברת מסמך זה באמצעותו של שלמה פילבר – מנכ"ל משרד התקשורת אותה עת, נראית לי בעייתית ביותר. אם אכן קיימות ראיות פרט לעדותו של פילבר כי המסמך הועבר לאלוביץ' באמצעותו. מה למנכ"ל המקצועי להתערב בדרך הסיקור של אתר וואלה כלפי נתניהו? יש בכך יותר מרמז לקשר שבין הסיקור כלפי נתניהו באתר וואלה, ובין המדיניות במשרד התקשורת כלפי בזק. יחד עם זאת, נטען הרי כי נתניהו העביר המסמך ישירות לאלוביץ'. לכן לא ברור מה היה הרקע לכך שהפנייה הועברה גם באמצעות פילבר. העברת המסמך באוגוסט 2015 אינה בהכרח שוללת את קיומה של עסקת השוחד. יכול והמסמך נועד כדי לשפר את המחוייבות ההדדית ו/או כדי לשקף את חוסר שביעות הרצון של נתניהו מכך שחלק משמעותי מהסיקור נותר עדיין שלילי. ראינו ציטוטים הן של נתניהו והן של רעייתו ואף של רובינשטיין המשקפים תחושה של נתניהו ורעייתו כי הסיקור בוואלה לסברתם לא היה מספיק מאוזן. גם אבי אלקלעי סיפר כי לא כל הבקשות לסיקור החיובי נענו. ראה גם פרסום גרסת מקורבי אלוביץ מיום 5.12.18 בנוגע לסירובו לבקשה לסיקור השלילי כלפי השר בנט.

[146] כאמור חלה חובה על תובע להגיש כתב אישום אף אם הסיכויים להרשעה, במידה הנדרשת, גבוהים ולו במקצת מהסיכויים לזיכוי. דהיינו אף אם מדובר בתיק גבולי.

"תיק גבולי" מבחינת סיכויי ההרשעה, הכוונה היא לתיק בו הסיכויים להרשעה, במידה הנדרשת של מעבר לספק סביר, כמעט שקולים לסיכויים לזיכוי (51%-49%). דהיינו כפות המאזניים כמעט מעוינות.

מבחינתי, כאשר מדובר בתיק מורכב, הסיכויים להרשעה בתיק, במידה הנדרשת, גבוהים באופן משמעותי מהסיכויים לזיכוי. למשל 25%-75% או אף למעלה מכך. כאשר מדובר בתיק בו סיכויי ההרשעה ודאיים, הכוונה לתיק בו הסיכויים להרשעה הינם כ 90% ואף למעלה מכך.

[147] כך למשל ההחלטה שלא להאשים את נתניהו בלקיחת שוחד בתיקים 2000 ו 1000 וכך אף בנוגע להחלטה שלא להעמיד לדין את שרה נתניהו בשותפות ללקיחת השוחד.

החלטות אלה התקבלו בניגוד לעמדתה של הפרקליטה האחראית על הטיפול בפרשות אלה. 

[148] ייתכן והדבר נבע בין היתר מהסתמכות על ראיות אשר קיים קושי לתת בהן אמון. בראש ובראשונה מדובר בעדויות עדי המדינה.

[149] ראה סע' 9ד. וסע' 48 לכתב החשדות. לעמדתי, התשתית הראייתית בתיק 2000 מבוססת הרבה יותר מאשר בתיק 4000.