תיק 4000 חלק ראשון – המאמר המקוצר

סיקור חיובי כשוחד – הקשיים המשפטיים והראייתיים בתיק 4000

הקדמה

תיק 4000 אינו תיק קלאסי של שחיתות ציבורית. מעשיו של רוה"מ נתניהו נעשו להשקפתי לא על רקע רצונו להתעשר בזכות תפקידו, כפי שאופייני לתיקים מעין אלה. אלא, על רקע רצונו של נתניהו לשנות את הנרטיב התקשורתי כלפיו.

נתניהו לא רואה עצמו כמי שפעל באופן מושחת. ההיפך הוא הנכון. נתניהו רואה עצמו כראש ממשלה אשר תרם רבות לביטחון המדינה, לכלכלתה ולמעמדה בעולם. רבים מאזרחי ישראל שותפים לעמדה זו. נתניהו סבר על כן כי הסיקור התקשורתי כלפיו וכלפי משפחתו, לא היה הוגן.

הסיקור התקשורתי של נבחרי הציבור אמור להיעשות על רקע החובה העיתונאית הקבועה בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, לפרסם באופן הוגן ומדויק. לכן, פניות כמו אלה אשר נעשו מטעמו של נתניהו לזכות בסיקור מאוזן או חיובי יותר באתר "וואלה", הינן במקרים רבים לגיטימיות.

בפועל, פניות אלה הובילו לא פעם לתוצאה הפוכה. העדויות של העיתונאים והעורכים ב"וואלה", מלמדות כי פעמים רבות ובמשך תקופה ארוכה אתר "וואלה" הפר את חובתו העיתונאית. הייתה היענות לחלק משמעותי מהפניות מטעמו של נתניהו לסיקור חיובי יותר, שלא משיקולים עיתונאיים.

אין בכך ללמד כי הסיקור בכללותו ב"וואלה" היה אוהד לנתניהו. אלא, כי הסיקור בחלקו היה מוטה לטובת נתניהו. התנהלות זו לא ניתן להסביר אותה בחובה לסקר באופן מאוזן, גם לא ביחסי ידידות או בקרבה אידיאולוגית, אלא ברצון לתת שוחד.

יחד עם זאת, מרבית העדויות התמקדו בפעולות נתינת השוחד ובמניעים למעשים אלה. אולם, לא די בעדויות אנשי "וואלה" כדי להוכיח כי רוה"מ נתניהו אכן היה שותף למעשים.

על אף ההחלטה להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע, ההכרעה הסופית על הגשת כתב האישום, לא תהיה קלה. ההרשעה בוודאי אינה מונחת בכיסה של התביעה. זאת, לאור הקשיים הראייתיים הרבים בתיק. היועמ"ש וצוותיו ראויים לכל שבח על עבודתם היסודית והיעילה בפרשות אלה. יחד עם זאת, אינני שותף לחלק ממסקנות היועמ"ש.

לעמדתי, חלק מהמסקנות המפורטות בכתב החשדות ובהחלטת היועמ"ש, החמירו יתר על המידה עם נתניהו. בנוסף, ההחלטה בתיק 2000 הקלה יתר על המידה עם נתניהו ואף החלישה את תמונת הראיות בתיק 4000.

פרשות השוחד והשחיתות הציבורית בהן יצא לי לטפל, לימדו אותי עד כמה תיקי השוחד הם לעתים קשים וסבוכים להוכחה. אנסה במאמר זה להראות חלק מהקשיים המתעוררים בתיק 4000, וכיצד, אם בכלל, ניתן להתמודד עם קשיים אלה.^[1]

הסוגיות המשפטיות

השאלה האם סיקור חיובי יכול להיחשב כשוחד, עדיין לא הוכרעה ע"י בית המשפט העליון. אולם, נקבע בעבר כי טובת הנאה התורמת לשיפור התדמית הציבורית, יכולה להיחשב כשוחד.

לכן הקביעה כי סיקור חיובי יכול להיחשב כשוחד, הינה להשקפתי מחויבת המציאות. זו גם הייתה עמדתה של שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, בהרצאה שנשאה.

ההחלטה על הגשת כתב אישום בעבירות שוחד עקב סיקור חיובי, הינה די תקדימית. אולם להערכתי טענה זו לא תוכל למנוע הרשעת המעורבים, אם אכן ביצעו את המעשים. בתי המשפט דחו לא פעם טענות הגנה מעין אלה. אף הרצון של נבחר הציבור לשנות את הסיקור השלילי כלפיו, אינו נותן לו לגיטימציה לבקש ולקבל סיקור חיובי, כשוחד.

הלגיטימיות של הבקשות לסיקור החיובי

קיים קושי להוכיח כי סיקור חיובי התקבל כשוחד, מפני שבנסיבות רגילות בקשה לסיקור חיובי, אינה בקשה לשוחד. מדובר לרוב בדרישה לגיטימית, לאור חובתם של כלי התקשורת לסקר באופן הוגן. גם ההיענות לבקשה אינה בהכרח מלמדת על כוונה לתת שוחד.

לפיכך, יועץ התקשורת או הדובר או אף נבחר הציבור, רשאים לפנות ולבקש סיקור חיובי יותר. לכן, אינני מסכים עם הטענות בכתב החשדות כנגד נתניהו, על כך שהתלונן על הסיקור ב"וואלה", דווקא בפני אלוביץ' – בעל השליטה באתר, על אף שאלוביץ' לא נשא בתפקיד רשמי.

במיוחד, לאור הוראות תקנון האתיקה המקצועית המחילות את החובה העיתונאית לסיקור הוגן, גם על הבעלים של אותו כלי תקשורת.

לו הראיות בתיק היו מלמדות כי כל פעולותיו של אלוביץ' נבעו מסברתו כי הסיקור ב"וואלה" לא היה מאוזן, אזי לא רק שזו הייתה זכותו להתערב בדרך הסיקור ב"וואלה", אלא, זו הייתה חובתו.

נתניהו לא הכחיש כי פנה מספר פעמים לאלוביץ' בנוגע לסיקור ב"וואלה". פניות אלה, אינן בהכרח מוכיחות בקשת שוחד. מותר היה לנתניהו, כמו לכל ראש ממשלה או נבחר ציבור, לפנות מעת לעת, ולבקש סיקור מאוזן או חיובי יותר. אפשרות קיומו של ניגוד עניינים, אינה צריכה לשלול מנבחרי הציבור את הזכות לבקש סיקור מאוזן או חיובי יותר.

יחד עם זאת, היענות לחלק משמעותי מהפניות, עשויה ללמד כי היא נובעת מההבנות אשר נוצרו בין המעורבים. הבנות אשר יכולות להיווצר אף מבלי סיכום מפורש בין המעורבים.

סיקור חיובי יכול לנבוע משיקולים לגיטימיים נוספים, כגון יחסי חברות או תמיכה אידיאולוגית. היועמ"ש כתב בעבר כי יחסי הידידות בין נתניהו ובין שאול אלוביץ' נמשכו שנים רבות.

כאשר קיימת אפשרות כי שיקולים לגיטימיים עמדו מאחורי הסיקור החיובי, נוצר קושי ראייתי להוכיח את מודעות נתניהו כי הסיקור החיובי ניתן לו כשוחד. קושי זה מתעצם כאשר הראיות מלמדות כי נתניהו ומקורביו סברו כי הסיקור ב"וואלה", פעמים רבות לא היה הוגן.

ניתן להתגבר על קשיים אלה, אם קיימות ראיות אמינות ומוצקות המוכיחות את הנטען בכתב החשדות. אולם, לאור הקשיים הראייתיים בתיק, חלק מהטענות בכתב החשדות הייתה בו להשקפתי החמרת יתר עם רוה"מ.

הקשיים הראייתיים בהוכחת כתב החשדות

דוגמא להסקת מסקנה נחרצת מידי בכתב החשדות, הינה הטענה בנוגע ליחס המועדף של נתניהו לחברת בזק: "כל הפעולות נעשו מתוך רצון של נתניהו לספק תמורה לחברת "בזק" בעבור הטיית הסיקור ב"וואלה". דהיינו כל פעולותיו האמורות של נתניהו בעניינה של חברת בזק היו מושחתות ולא נתקבלו מתוך שיקול ענייני.

קיים קושי רב להוכיח מסקנה נחרצת זו, בין היתר לאור עמדתם של גורמי מקצוע שונים אשר תאמה במקרים רבים את החלטותיו של נתניהו. ראה עמדתם של הממונה על ההגבלים העסקיים ושל מועצת שידורי הלווין והכבלים, ואף של גורמים נוספים, אשר נתנו אישורם למיזוג בין בזק ל yes. רק לאחר מכן נתניהו חתם על אישור המיזוג.

בנוסף, בתקופת נתניהו, הן כשר תקשורת והן כרוה"מ, רפורמת השוק הסיטונאי יושמה, דבר אשר פגע באופן משמעותי ברווחי "בזק" ובשוויה.

אף עמדת משרד המשפטים בשנת 2017 בנוגע לחלק מהחלטות נתניהו הייתה שונה: "משרד המשפטים הוסיף וציין כי במסגרת תפקידו כשר התקשורת רה"ם לא קיבל החלטות שנויות במחלוקת לפני שגובשה חוות הדעת. …בתקופה הרלוונטית שקדמה לגיבוש ההסדר …לא הייתה החלטה שהיטיבה עם בזק באופן ספציפי שניתן היה להצביע עליה כהחלטה שעשויה להיות שנויה במחלוקת, וככזו שעשויה להיות נעוצה, בשורשה, בפגם של ניגוד עניינים."

עמדה זו נתנה נתנה בפועל חותמת המאשרת את טיבן ומקצועיותן של חלק מפעולות והחלטות נתניהו. זאת, על אף נקודת המוצא כי נתניהו נמצא בניגוד עניינים, לאור חברותו עם אלוביץ'.

בנסיבות אלה יהא קושי להוכיח כי כל החלטותיו של נתניהו בעניינה של חברת "בזק" היו לא ענייניות ובלתי סבירות, או מנוגדות לחוות הדעת של גורמי המקצוע.

יהא גם קושי להוכיח כי פעולותיו והחלטותיו נבעו מהסיקור החיובי אותו הוא קיבל באתר "וואלה". גם אין בכך צורך משפטי. ניתן להרשיע בלקיחת שוחד גם אם לא הוכח מתן התמורה. ארחיב בנוגע לקשיים בהוכחת היחס המועדף, בחלקו השני של המאמר.

הקביעות הנחרצות יתר על המידה בכתב החשדות, באות גם לידי ביטוי בחלק מהמסקנות בנוגע להוכחת מודעות נתניהו כי הסיקור החיובי ב"וואלה" ניתן לו כשוחד.

לצורך הוכחת מעשי נתניהו ומודעותו, צוטטו בכתב החשדות ציטוטים מדויקים מתוך הראיות בתיק (תוך שימוש במרכאות). כתבי חשדות, לרוב, אין בהם פירוט ראייתי כה נרחב. הדבר נבע כנראה מרצונו של היועמ"ש לשכנע הציבור בנכונות החלטתו.

יחד עם זאת, כמעט כל הציטוטים המדויקים אינם של נתניהו. הציטוט היחידי של שיחה בה השתתף נתניהו, מלמד כי אלוביץ' סרב באותו המקרה לבקשה להעניק סיקור חיובי.

גם ביתר הציטוטים אין להשקפתי כדי להוכיח את מודעותו של נתניהו למדיניות מתן השוחד, היות והם משקפים מחשבותיהם ופעולותיהם של אחרים.

היועמ"ש ציין כי בחומר החקירה מצויות "מאות דרישות" לסיקור של נתניהו ורעייתו. אולם בפועל היועץ המשפטי לא ציטט ולו ציטוט מתועד אחד, מדרישותיו של נתניהו בעצמו, היכול ללמד על מודעותו להתנהלות האמורה באתר "וואלה".

נראה כי היועמ"ש התייחס בדבריו אלה גם לפניותיהם של הגורמים אשר פעלו מטעמו של נתניהו. להשקפתי, מעשיהם של אחרים אינם בהכרח ראייה להוכחת מודעותו של נתניהו.

חלק משמעותי מהמעשים בכתב החשדות מתבסס כנראה על עדויות עדי המדינה. אולם להערכתי, יהא קושי לתת אמון בגרסאותיהם החדשות של עדי המדינה ולבסס עליהן ממצא מרשיע.

הקשיים באמינות עדי המדינה

כתב החשדות מלמד כי ניר חפץ ושלמה פילבר היו שקועים עד צווארם בביצוע מעשים פליליים. הם להערכתי הבינו כי מסירת גרסה חדשה המפלילה את נתניהו, תזכה אותם בכרטיס יציאה מהכלא. כפי שאכן קרה.

גרסתם בעבר, הייתה שונה לחלוטין. פילבר אמר בעבר, בתשובה לשאלה האם נתניהו הנחה אותו לפעול לטובת "בזק": "מעולם לא דיברתי אתו על הדברים האלה. מעולם הנושא הזה לא עלה בשיחתנו."

חפץ אמר בעבר: "הפרשיות האלה מריחות ריח חזק של התנכלות לנתניהו ולמשפחת נתניהו וניסיון להחליף פה את השלטון. אני בטוח שהגברת נתניהו לא עשתה עבירה, היא צחה כשלג".

החוק אינו מחייב ראיית סיוע לחיזוק עדותו של עד המדינה בעבירת השוחד. אולם, בחינת אמינותו של העד צריכה להיעשות באופן מהותי, ולא באופן טכני פורמלי.

ייתכן וגרסתם החדשה של עדי המדינה הינה גרסת אמת. אולם, גרסאותיהם הקודמות של חפץ ופילבר מלמדות כי מדובר בעדים אשר לא נרתעו בעבר מאי אמירת אמת, על מנת לקדם את עניינם. לכן יש קושי רב להסתמך כעת רק על גרסתם החדשה.

פילבר אף טען, לאחר החתימה על הסכם עד המדינה עימו, כי "אמרתי את האמת בוועדות הכנסת, בראיונות לתקשורת – וגם למשטרה". לעמדתי, יש קושי רב עם דבריו אלה, היות שמדובר בגרסאות סותרות.  

הטענה כי לעדי המדינה לא היה אינטרס ישיר במעשים וכי הם פעלו רק למען האינטרסים של נתניהו, יש בה צדק מסוים. אולם להבנתי, חפץ ופילבר הפיקו רווח לא מבוטל מקרבתם לנתניהו. לא פעם כפופים או מקורבים, פועלים על דעת עצמם ומבלי קבלת הנחייה, מתוך מחשבה כי בכך הם משרתים את אותם בכירים. קיימות דוגמאות לכך בפסיקה.

השאלה מה הוביל את חפץ ופילבר לשתף פעולה עם הרשויות, הינה בעלת חשיבות, אולם לא תמיד ניתן למצוא לה תשובה חד משמעית. נראה כי הופעלו על עדי המדינה לחצים כבדים. לחצים אשר נראה כי חרגו לעתים מגבולותיה של חקירה משטרתית לגיטימית.

מפרסום קטעים מתמלילי החקירות עולה כי החקירה משטרתית, במספר הזדמנויות שונות נוספות, לא הייתה ראויה ולעתים אף לא הוגנת. לרבות מעורבות פסולה בנושאים הקשורים לייצוגם של נחקרים ע"י סניגוריהם (שאול אלוביץ' וניר חפץ).

לא ניתן לחלוק על רצונו של היועמ"ש להגיע לחקר האמת. אני משוכנע, גם לאור היכרותי עם היועמ"ש, כי הוא עשה ככל יכולתו על מנת שהחקירה בתיק תהא הוגנת, מקצועית ונטולת פניות.

יחד עם זאת, הרצון להגיע לחקר האמת אינו נותן גושפנקא לנכונות ההחלטות אשר התקבלו, וללגיטימיות של חלק מפעולות החקירה אשר ננקטו. במיוחד כאשר מדובר בחקירה רבת היקף ולא תמיד הדברים נמצאים בשליטת היועמ"ש.

לעתים דווקא הרצון להגיע לחקר האמת, עלול להוביל להחלטות שגויות. למשל, הימנעות מחקירה באזהרה כאשר הדבר לכאורה מתחייב. כך להשקפתי היה ראוי להיעשות בעניינו של מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה. זאת, לאור העולה מכתב החשדות בנוגע למעורבותו במדיניות הסיקור החיובי באתר "וואלה". לכן, היה מקום להתייחס אליו כעד מדינה.

בפסיקה נקבע כי השאלה האם החקירה הייתה הוגנת אינה רק מעניינו של אותו נחקר. היות שהיא משפיעה אף על יתר הנחקרים. להשקפתי דרך חקירה זו של אילן ישועה, לא הייתה הוגנת כלפי אלוביץ' ונתניהו.

הרצון לקדם החקירה אינו מתיר סטייה מהכללים אשר נקבעו. "גם לשימוש בתחבולות ישנו קו אדום שאסור לחוקרים לחצותו."

יחד עם זאת מדובר בחקירה רבת היקף, ולא ניתן לומר, על סמך פרסום מקטעים מתוכה, כי החקירה בכללותה לא הייתה הוגנת. נראה מהפרסומים הרבים, כי החקירה בכללותה הייתה הוגנת.

אולם, הקושי באמינות עדי המדינה, רק מתגבר לאור ההתנהלות האמורה. להשקפתי, יהא קושי רב לתת משקל ראייתי מכריע לעדותם של עדי המדינה, או לבסס רק עליהן ממצא מרשיע.

הקושי להטיל אחריות פלילית על נתניהו בגין המעשים המיוחסים לשרה נתניהו ולמענה

כתב החשדות והראיות אשר התפרסמו מלמדים כי חלק משמעותי מהסיקור החיובי עסק בשרה נתניהו. שאול אלוביץ' התייחס בראש ובראשונה לפניותיה של שרה נתניהו "לא יכולתי להתעלם מהבקשות של שרה." בכתב החשדות תוארו פעמים רבות פעולות נתניהו ורעייתו כפעולות של יישות אחת. התייחסות זו יש עמה בעיתיות רבה. במיוחד לאור ההחלטה שלא להעמיד לדין את שרה נתניהו.

לא ניתן להאשים את נתניהו בגין מעשיה של רעייתו, אלא אם הוכח כי היה מודע להם. לא ניתן להוכיח באמצעות שרה נתניהו, את מודעות נתניהו לפניותיה. גם לא באמצעות שיחותיה. זאת, לאור הוראות החוק. קיים כאמור גם קושי רב להוכיח מודעות זו של נתניהו, באמצעות עדותו של ניר חפץ.

עדויות אנשי "וואלה" על הסיקור החיובי לא די בהן להוכיח את מודעות נתניהו למתן השוחד

העדויות הרבות של אנשי וואלה אשר התפרסמו, מלמדות על הסיקור המגמתי החיובי כלפי נתניהו ורעייתו. פעמים רבות שועבד הקו העיתונאי לטובת קידום האינטרסים הכלכליים של אלוביץ' ו"בזק".

אתר "וואלה" הפר את חובתו העיתונאית לדווח באופן הוגן ומדויק ודפי האתר שימשו לא פעם כשופר להעברת תוכן מלשכת רוה"מ.

אבי אלקלעי מ"מ עורך "וואלה" אמר כי לעתים תכופות הייתה הטיה של תוכן לטובת נתניהו ורעייתו.

אבנר חודורוב, סגן ראש מחלקת החדשות, סיפר מדוע לקח על עצמו לכתוב את מרבית הכתבות המחמיאות על שרה נתניהו: "ברור לך שאם צינור הביוב הזה לא ייעצר אצלך, הוא יזלוג למטה". מדיניות זו נלמדת גם מתכתובות של אנשי וואלה אשר פורטו בכתב החשדות. כגון: "נעשה כרצונם" "אף אחד לא תומך בו כמונו."

התפרסמה גם גרסתו של שאול אלוביץ': "התקשרתי לאילן ישועה כדי שישנה כתבות. לא יכולתי להתעלם מהבקשות של שרה … לא רציתי לעצבן את נתניהו. הוא היה הרגולטור שלי."

העדויות מלמדות על מדיניות מתן השוחד באתר וואלה. אולם, קיים קושי להוכיח מודעות נתניהו על בסיס עדויות אלה, היות והן מלמדות על פעולותיהם של נותני השוחד ועל המניעים למעשיהם. חלק מהציטוטים בכתב החשדות כלל לא פעם עדויות שמיעה אשר משקלן הראייתי נמוך. קיים גם קושי לבסס ממצא מרשיע כנגד נתניהו על סמך תכתובות של אלוביץ', ומקורבו – זאב רובינשטיין, היות והיה להם אינטרס להציג הדברים באופן מגמתי ולא נכון, על מנת לגרום לאנשי "וואלה" לשתף פעולה עם הבקשות לסיקור החיובי.

הקושי להוכיח את מודעות נתניהו למדיניות הסיקור החיובי באמצעות פניותיו שלו

התפרסמה גרסת נתניהו ולפיה הוא אישר כי פנה מעת לעת לאלוביץ בנושא הסיקור התקשורתי: "אני לא מכחיש שדיברתי עם אלוביץ' כמה פעמים בעניין הסיקור ב"וואלה". זה היה על רקע אידאולוגי. אמרתי לו שהאתר שלו זה לא עיתון 'הארץ', אבל מעולם לא דיברתי איתו על ההקלות ל"בזק", שתמורת סיקור כזה או אחר אתן לו הקלות."

פניותיו אלה של נתניהו לסיקור חיובי אינן בהכרח עולות כדי בקשת שוחד ויכולות להתיישב עם בקשות לגיטימיות לקבלת סיקור חיובי.

ייתכן כי מבחינת נתניהו לא היה טעם לפנות בבקשות דומות לסיקור מאוזן או חיובי יותר, לחלק גדול מכלי התקשורת. בנוסף, חלק מאותן פניות מצויות להשקפתי בתחום האפור בו אין הצדקה להעמדה לדין.

פניית נתניהו לאלוביץ' באמצעות מסמך המוכיח כי הסיקור כלפיו בוואלה לא היה מאוזן, דווקא מחלישה את הנטען בכתב החשדות ותומכת בטענות נתניהו. אם מדובר בעסקת שוחד מוסכמת בין נתניהו לאלוביץ', מדוע נתניהו היה צריך לשכנע את אלוביץ' כי הסיקור אינו מאוזן?

נראה כי אף לעמדת היועמ"ש קיים קושי להוכיח כי נתניהו היה מודע לחריגות שיתוף הפעולה עימו, באתר "וואלה". זאת, לאור הנטען בכתב החשדות: "רווחה בקרב גורמים שסבבו את מר נתניהו התפיסה שאתר "וואלה" הוא אתר המשתף עמו פעולה בצורה חריגה…"

זהותם של אותם גורמים נותרה עלומה, אולם ברור כי היועמ"ש לא התייחס בדברים אלה, לנתניהו. לכן, לא די בפניות אלה של נתניהו ואנשיו, כדי להוכיח את מודעות זו של נתניהו.

סיכום ביניים

הקשיים הראייתיים הרבים אותם פירטתי, מלמדים על הקושי להוכיח את מודעותו של נתניהו למדיניות הסיקור החיובי באתר וואלה ולמניעים לה. בחלקו השני של המאמר, אפרט את הקשיים בהוכחת ציר הפעילות השני – היחס המועדף של נתניהו לחברת בזק. תמונת הראיות שם, הינה להשקפתי, אף בעייתית יותר.

חומר החקירה כולל ראיות רבות נוספות. אולם ניתן להעריך, בזהירות המתחייבת, מה תהא תמונת הראיות הכוללת המצטיירת בתיק 4000 כנגד נתניהו. זאת, לאור הפירוט הנרחב של הראיות בכתב החשדות, לאור הפרסום הנרחב בתקשורת של הראיות מתיק החקירה והיות שבכתב החשדות פורטו "דוגמאות מרכזיות" של הראיות בתיק.

להשקפתי, אם נבחן רק את הראיות בתיק 4000 ואם לא יחול שינוי בכתב החשדות, מדובר בתיק עם קשיים ראייתיים רבים ומשמעותיים. הסיכויים להרשעה בשוחד רחוקים מלהיות ודאיים. להשקפתי, במצב דברים זה הסיכויים לזיכוי מעבירת לקיחת השוחד כלל וכלל אינם מבוטלים. יהא קושי רב להוכיח את כל הנטען בכתב החשדות כנגד נתניהו.

בפסיקה נקבע כי מוטלת חובה על תובע להגיש כתב אישום, גם אם הסיכויים להרשעה גבוהים רק במקצת מהסיכויים לזיכוי. לכן, אינני חולק על החלטת היועמ"ש בתיק 4000.

אולם לעמדתי, חלק מהמסקנות שגויות והדרך לקבלת ההחלטות צריכה להיות שונה. להשקפתי, הראיות בפרשה הנדונה, ביחד עם התבוננות אחרת על הראיות בפרשות הנוספות, יוצרות תמונה ראייתית שונה והסיכויים להרשעה גוברים באופן משמעותי. יחד עם זאת, עדיין מדובר בתיק מורכב עם סוגיות משפטיות וראייתיות לא פשוטות.

מרבית החלטות היועמ"ש, הקלו עם נתניהו. כמעט בכל מקום בו הייתה מחלוקת בין מקבלי ההחלטות, היועמ"ש קיבל החלטה לטובת נתניהו ורעייתו. ראה ההחלטות בתיקים 2000 ו 1000. כך גם ההחלטה על אי העמדתה לדין של שרה נתניהו.

ההחלטה שלא להעמיד לדין את נתניהו בתיק 2000 בעבירה של בקשת שוחד, הינה להבנתי שגויה משפטית. העובדות המפורטות בכתב החשדות עומדות בסתירה להחלטה זו.

החלטה זו הינה בעייתית היות שהיא עשויה להחליש את התשתית הראייתית הכוללת בתיק 4000.

מודעות נתניהו לכך שהסיקור החיובי ב"וואלה" ניתן לו עקב תפקידו, ניתנת להוכחה בין היתר באמצעות התנהלותו השיטתית. התנהלות נתניהו בפרשות השונות ובעיקר בתיק 2000 עשויה להיות ראייה משמעותית בתיק 4000, הרבה מעבר לחלק גדול מהראיות אשר צוטטו בכתב החשדות.

לכן, יש לבחון האם המעשים בתיק 4000 הינם חלק מפעילותו המתמשכת של נתניהו לעשות שימוש בכוחו ובסמכותו, כדי לזכות בסיקור חיובי יותר. זאת, באמצעות חבירה לבעלים של כלי התקשורת אשר יחפצו בקרבתו ובהשפעתו ולכן יעניקו לו את הסיקור החיובי. 

אדון בכך בהרחבה בחלקו השני של המאמר.

 

__________________________________

[1] מאמר זה הינו תמצות של המאמר המלא המתפרסם באתר. חוות דעתי המשפטית נעשית על בסיס התשתית העובדתית, כפי שזו התפרסמה בתקשורת, ועל בסיס פרסומים רשמיים שונים כגון: החלטת היועמ"ש, כתב החשדות, דו"ח מבקר המדינה, פרוטוקולים של דיונים בוועדות הכנסת, פרוטוקולים של גופים ציבוריים שונים, ועוד. לכן, יש להתייחס למסקנות המשפטיות אותן אני מציג בזהירות רבה המחוייבת בנסיבות העניין. פרסומים אלה ייתכן והינם חלקיים, לא מדויקים ואולי אף מגמתיים. אין בחיווי הדעת המשפטי כדי לתמוך בנכונות הפרסומים. אלא, כדי להציג את חוות דעתי המשפטית בסוגיות הנדונות, אם הפרסומים אכן נכונים.